שי אינו חלש, בניגוד למה שחושב המערב

רבים נדהמו כאשר סין נטשה בבת אחת, בשלהי 2022, את מדיניות ה"אפס קורונה". הם חשבו ששי מוכן להקריב את הכלכלה כדי שלא לתת ליריביו תחמושת נגדו בקונגרס המפלגה (אוקטובר 2022), או שהוא נחוש בדעתו לנצל את המגיפה כדי לבנות מערכת דיכוי ומעקב מוחלטת. כאשר שי נטש מדיניות זו, טענו פרשנים שהוא נבהל מכמה סטודנטים המחזיקים פיסות נייר חלקות – ומכאן באה הטענה שהקדנציה השלישית שלו מצויה בצרות כבר מתחילתה.

פרשנויות כאלו מניחות ששי הוא טיפש או קנאי – והוא לא. יותר סביר להניח שהוא החל לשקול מחדש את ה"אפס קורונה" לאחר הסגר ההרסני בשנגחאי באביב שעבר, כאשר התברר שהמדיניות הפכה לבלתי נסבלת. ההתלבטות שלו הייתה אחרת: כמה חודשים לפני כן הוא העיף מהפוליטביורו את נאמניו של הנשיא לשעבר הו ג'ינטאו, ולא יכול היה להסתכן במקביל בתמותה כבדה בשל הקורונה.

ההפגנות נתנו לשי את ההזדמנות לה המתין. אם נטישת מגבלות הקורונה תעלה יפה, הוא יוכל לייחס לעצמו את ההצלחה ולומר שהאזין לעם. אם היא תיכשל, הוא יוכל להאשים את המפגינים ו"כוחות זרים עוינים" שלטענת משטרו עמדו מאחוריהם. החישוב הזה, הנזק לכלכלת סין והדיווחים מהשטח על ההתגברות על האומיקרון, עודדו את שי ליטול הימור גדול נוסף ולהסיר את המגבלות. ההימור השתלם, משום שלמרות התחלואה העצומה – לא יצא מסין זן נוסף של הקורונה והתמותה לא הייתה בהיקפים ממנה חששו. הדבר מאפשר למשק הסיני לחזור ולצמוח מוקדם בהרבה מן הצפוי.

ג'ונסון עובר לתקרית הבלון. הוא טוען, כי עמדת הפנטגון – לפיה האירוע מלמד על מחלוקת קשה בין האזרחים לגנרלים בצמרת הסינית – היא שגיאה מדאיגה בניתוח האירועים. נכון, תמוה ששי יאשר מבצע מסוכן כזה ערב ביקורו של שר החוץ אנתוני בלינקן, במהלכו קיווה לייצב את היחסים עם וושינגטון (בלינקן ביטל את הביקור בגלל הבלון). אבל הבנת תפיסת עולמו של שי והמערכת של המפלגה הקומוניסטית ונסיונותיו לשפר אותה, מספקת הסבר טוב יותר.

אחת הראיות לטענה בדבר חילוקי דעות בבייג'ינג היא שמשרד החוץ הסיני לא ידע על הפעלת הבלון. אבל תפקידו של המשרד הוא לנהל את תדמיתה של סין בעולם ולהגן על המשטר כאשר מתרחשים אירועים מביכים. בכירי המפלגה מתייחסים אליו באדישות ואף בבוז – וזאת לעומת הצבא, שהוא בפועל הזרוע החמושה של המפלגה וחיוני להישרדותה. משרד החוץ אינו קובע את המדיניות ובוודאי שאינו מכתיב מהלכים לצבא.

מוטעית עוד יותר ההנחה שהצבא או ניצים אחרים במשטר ביקשו לחבל בביקורו של בלינקן, כדי לפגוע ברצונו של שי בהפשרה עם ארה"ב. שי עצמו הוא נץ, אומר ג'ונסון, המכיר בכך שהעויונות האמריקנית לסין היא דו-מפלגתית ולפיכך רואה את ארה"ב כאויב תמידי של סין. אחרי שש שנים של מלחמה דה-פקטו מצד ארה"ב לבלימת השאיפות האסטרטגיות של סין, בלון ריגול הוא ממש לא צעד תוקפני בעיניו של שי.

טענה אחרת הייתה, שתקרית הבלון מלמדת ששי אינו יודע כל מה שהצבא עושה. ג'ונסון דוחה גם אותה. לדבריו, בניגוד לקודמו הו – שי יודע משהו על עבודת הצבא מתפקידיו הקודמים ומעמיתיו במפלגה המשרתים כקצינים בכירים. מיד לאחר עלייתו לשלטון יצא שי במסע מקיף נגד קצינים מושחתים לצד ארגון מחדש מקיף של הצבא. הוא גם הכריז על עצמו כמפקד העליון והפעיל מחדש את ערוצי הסמכות כדי לממש את אחיזתו בצבא. לא סביר ששי לא ידע על הבלון, גם אם לא על משימתו המדויקת.

ג'ונסון מסביר, כי הטעויות בניתוח המצב בסין נובעות מהרצון לבחון את אתגריה והחלטותיה במשקפיים של מדינות אחרות. מדיניותה בנושא הקורונה נראתה מטופשת משום שהמערב בחר לוותר מוקדם יותר על המגבלות. כאשר סין בחרה להמשיך אותן זמן רב נוסף, הסיקו במערב ששי נתון ללחץ או שהוא רודן משוגע. לכן, נטישת המגבלות נתפסה כוויתור מביך במקום כהימור אסטרטגי. אין ספק שהמשטר טעה קשות כאשר לא ניצל את מדיניותו הנוקשה כדי להתכונן לפתיחה הבלתי-נמנעת, אבל בסופו של דבר – הסרת המגבלות לא הייתה שונה משמעותית מאשר במדינות אחרות והמחיר בחיי אדם היה נמוך מן הצפוי.

תקרית הבלון מהווה דוגמה זהה לסכנות שבקריאה שגויה של שי והמערכת שלו. משרת הנשיא היא הפחות-חשובה בצמרת הסינית; קודמות לה חובותיו כראש המפלגה ומפקד הצבא. שי רואה את גופי החוץ והביטחון שלו כחלק ממערכת השליטה של המפלגה, לא כמוסדות עוצמתיים הנוטלים חלק בעיצוב המדיניות. אין כל מקום להשוות אותם עם המקבילים להם במערב.

אולם, הנשיא ג'ו ביידן ובכירי ממשלו מפגינים שוב ושוב את חוסר מודעותם להבדלים הקריטיים בין המערכות בסין ובארה"ב – טוען ג'ונסון. ביידן אומר לשי שהוא רוצה תחרות ולא עימות, ואז אומר בפומבי שארה"ב תגן על טייוואן. שר ההגנה שלו כועס על כך שעמיתו הסיני אינו עונה לשיחות הטלפון ממנו, ויועציו של ביידן תוהים מדוע סין אינה מוכנה לדון בסידורי ביטחון. התשובה היא ששי אינו מעוניין בהם. אחיזתו בצבא עודנה איתנה, והוא סבור שצעדים כאלו יהפכו את סין לסוג של בריה"מ ויעצימו את כוחה של ארה"ב. חוסר הבנות כאלו עלולות להחמיר עוד יותר את היחסים בין המדינות, במיוחד כל עוד ממשל ביידן מעדיף לזכות בנקודות פוליטיות מבית – מסיים ג'ונסון.