1.2 מיליון בני אדם היגרו אשתקד לבריטניה – כנראה המספר הגבוה ביותר אי-פעם. שיעור ההגירה נטו לאוסטרליה כפול מאשר ערב הקורונה. בספרד הוא מצוי בשיא. השנה צפויים להיכנס לארה"ב 1.4 מיליון מהגרים, שליש יותר מאשר לפני המגיפה. שיעור ההגירה נטו לקנדה היה כפול אשתקד מאשר השיא הקודם. בגרמניה מספר המהגרים גבוה מאשר במשבר ההגירה של 2015. העולם העשיר בכללותו מצוי בעיצומו של גל הגירה חסר תקדים. מספר התושבים בו שאינם ילידי המקום הוא הגבוה בהיסטוריה.
אקונומיסט מזכיר, כי עד לאחרונה נראה היה שארצות עשירות רבות מנהלות מסע נחרץ נגד הגירה המונית, כפי שבא לידי ביטוי ב-2016 בברקזיט ובבחירתו של דונלד טראמפ. גל הפופוליזם כלל הבטחות לסגור את השערים, מה שהקורונה עשתה ממילא. המגמה התהפכה ובכמה מקומות השינוי דרמטי במיוחד. במחוז ניופאונלנד ולברדור, אחד מהקטנים בקנדה במספר התושבים, ההגירה נטו גדולה פי 20 מאשר לפני הקורונה. מבחינת הרכב המהגרים, מחוז זה הוא מיקרו-קוסמוס של העולם העשיר: אוקראינים, הודים, ניגרים. רבים מהם מדברים אנגלית, לרבים מהם יש בני משפחה בבריטניה ובקנדה.
חלק מהזינוק בהגירה הוא של מי שלא היגרו ב-2020 או ב-2021, בשל הקורונה. אבל מספר ילידי החוץ בעולם העשיר – 100 מיליון – גבוה מאשר ב-2019, כך שיש כאן משהו עמוק יותר. טיבה של הכלכלה שאחרי הקורונה הוא חלק ניכר מן ההסבר. האבטלה במדינות העשירות היא 4.8% - הנמוכה ביותר מזה עשרות שנים – והמעסיקים משוועים לידיים עובדות. גם הפיחות בשערי המטבעות במדינות החלשות מספק הסבר: באותו שכר בחו"ל אפשר לקנות יותר בבית.
ממשלות רבות מנסות למשוך יותר אנשים, מציין אקונומיסט. קנדה הציבה יעד של 1.5 מיליון תושבים חדשים עד 2025. גרמניה והודו חתמו על הסכם המאפשר ליותר מבני המדינה השנייה לעבוד וללמוד בראשונה. אוסטרליה הכפילה לארבע שנים את פרק בזמן בו חלק מהסטודנטים הזרים יכולים לעבוד בה לאחר סיום הלימודים. אפילו מדינות עוינות להגירה, כמו יפן וקוריאה הדרומית, מחפשות עובדים זרים כתחליף לאוכלוסייה המזדקנת שלהן.
משקים המקדמים בברכה מהגרים נוטים לצאת נשכרים בטווח הארוך. מהגרים מביאים איתם רעיונות חדשים. בארה"ב הסיכוי שיקימו חברה גבוה ב-80% משל ילידי המדינה. הם מסייעים ליצור קשרי מסחר והשקעות בין מולדתם לארץ מגוריהם. גידול במספר העובדים הצעירים מעלה את הכנסות המדינה ממיסים. יש כלכלנים המקווים שהתועלת תהיה מיידית יותר, בדמות צינון שוק העבודה והאינפלציה – אך אקונומיסט סבור שהם אופטימיים מדי, שכן מספר המהגרים נמוך מכדי להשפיע משמעותית על השכר והמחירים.
מהגרים גם מגדילים את הביקוש לטובין ושירותים, מה שמאיץ את האינפלציה. בלונדון הם גורמים לעלייה בשכר הדירה, שכן השוק מצוי ממילא במחסור. באוסטרליה העלו 500,000 המהגרים נטו את שכר הדירה ב-5%. התייקרויות כאלו מזינות עלייה במדד המחירים לצרכן. הביקוש מצד המהגרים הוא אחד ההסברים לכך שמחירי הדיור במדינות עשירות רבות לא ירדו משמעותית, למרות הזינוק בריבית המשכנתאות.
ההגירה עשויה לרדת מעט בשנה הבאה. השלמת הפערים מתקופת הקורונה תסתיים. שוקי העבודה במדינות העשירות מתקררים לאיטם. אבל יש יסוד להניח, ששיעורי שיא של הגירה ישררו עוד זמן מה. מדיניות מעודדת הגירה היא אחת הסיבות, וחשוב יותר: מהגרים של היום מביאים מחר את הוריהם וילדיהם. בקרוב מדיניות האנטי-הגירה של העשור שעבר תיראה כעבר רחוק.
התהיות בסוגיה זו עשויות לגלם משמעויות...
