משרד הפנים פרסם (23.6.24) תזכיר חוק לפיו כל המועצות המקומיות יהפכו לעיריות. המשרד מנמק זאת בכך שאין כיום מקום לאבחנה בין שני הסוגים של רשויות מקומיות, אך התזכיר אינו מתייחס לאפשרות שהשינוי יאפשר חלוקה נרחבת של מאות תפקידים בשכר לפוליטיקאים ולמקורביהם. בדיקת News1 מעלה, כי מדובר בעלות המוערכת ב-270 מיליון שקל.
בישראל יש 258 רשויות מקומיות: 82 עיריות, 120 מועצות מקומיות, 54 מועצות איזוריות ושתי מועצות מקומיות תעשייתיות. ההבדל המרכזי בין עירייה למועצה מקומית הוא מספר התושבים, כאשר מעל 20,000 איש מזכים במעמד של עיר אם שר הפנים מחליט על כך. החלוקה נוצרה בעשור הראשון לקיומה של המדינה ולא השתנתה מאז.
בערים ניתן למנות שניים-שישה סגני ראש עיר בשכר (בהתאם לגודל העיר), בעוד במועצות המקומיות הקטנות (עד 10,000 תושבים) אין כלל סגן ראש רשות בשכר, ובמועצות שעד 20,000 תושבים - סגן אחד בלבד. יתרה מזאת: כל סגן בתשלום יכול למנות מזכירה ועוזר אישי. לכן, בהנחה שהמועצות שיהפכו לערים יהיו קטנות ובכל אחת מהן ניתן יהיה למנות שני סגני ראש עיר בתשלום, מדובר בתוספת של 240 משרות שכר לפוליטיקאים ועוד 480 משרות בשכר למקורביהם.
שכרו החודשי היסודי של סגן ראש עיר עמד בשנה שעברה על 40,000-35,000 שקל, בהתאם לגודל העיר. על-פי אותה הנחה, מדובר לפיכך בהוצאה שנתית של 100 מיליון שקל. עלות ההעסקה של המזכירה והעוזר האישי היא 360,000 שקל בשנה, כך שמדובר בהוצאה נוספת של 173 מיליון שקל. לכך יש להוסיף את היוקרה הכרוכה במעמד עירוני אל מול מעמד של רשות מקומית.
משרד הפנים אומר כי "אין הבדלים מהותיים במאפיינים בין עירייה לבין מועצה מקומית, והחקיקה אינה קובעת אמות מידה עקרוניות להבחנה בין שני סוגי רשויות מקומיות אלה. כבר היום, חוקים רבים מתייחסים באופן אחיד לעיריות ולמועצות מקומיות שאינן אזוריות"; המשרד נמנע מלציין את ההבדל בנוגע למינוי סגנים בשכר. הוא אומר כי גם קריטריון הגודל אינו אחיד, וכך נוצר מצב בו בית שאן היא עירייה עם 22,000 תושבים, בעוד פרדס חנה כרכור היא מועצה מקומית עם 49,000 תושבים.
"על-רקע האחדת דינים הולכת וגדלה בין הדין המהותי החל על העיריות לבין הדין המהותי החל על המועצות המקומיות וקווי הדמיון בניהולם, נראה כי על פני הדברים, אין במספר התושבים כדי להוות שיקול מכריע המצדיק שמירה על האבחנה הקיימת תוך יצירת מסגרת דינים שונה". מצב בו קיימים "סדרים שונים על גופים מוניציפליים דומים, עשוי ליצור חוסר ודאות ואי-בהירות בכל הנוגע לתחולת הדין החל על במקרה מסוים, ואף לסרבול וחוסר יעילות בהיבטים של אסדרת פעילות הרשות המקומית".
