|
אשורר שירה
|
י. אביעזר
|
שיריו הפכו לנכס צאן ברזל בהווי היהודי בארץ ובתפוצות * בימי העלייה הגדולה לארץ הוא היה קרן אור בעבור העולים יוצאי צפון אפריקה * בפטירתו הסתלק עוד שריד מהדור של אותם יהודים יקרים שידעו לשמח את אחיהם בכל עת, שמחה ומצוק * בדרכו האחרונה של נעים זמירות ישראל ר' ג'ו עמאר ז"ל
|
לרשימה המלאה
|
|
|
|
|
"הזמר שלי אינו מזרחי, אלא ספרדו-אנדאלוסי". כך תיקן ג'ו עמר את המראיין בתוכנית שבעים וחמש שנה לחייו, ודחה מיניה וביה את הדעה המגדירה את יהדות מרוקו כיהדות מזרחית. התוכנית הוגשה בשידור חוזר ביום שישי, ג' באב תשס"ט (24.7.09).
אכן, ג'ו עמר ז"ל היה הזמר האמיתי של הפיוט המרוקאי על לחניו המסורתיים המיוחדים, לא רק מצלילי המזרח, אלא אף מן המלודיה של ערביי מרוקו עצמה - אותה מלודיה שזמרי שדרות מגדירים בתמימות כמסורת יהודית.
כיהודי חילוני, התפללתי לעתים בבית כנסת של יהודי מרוקו, כשמניעי היה לשמוע את הלחנים המסורתיים של הפיוט המרוקאי - כאלה ששמעתי בימי ילדותי. למרבה הצער, כל שאני שומע הוא בליל של נעימות מזרחיות. גם התפילות של שבת ומועד ערוכות לפי הנוסח המזרחו-ירושלמי - מורשה רוחנית שאין לי בה חלק ונחלה. זו הסיבה להדרת רגלי מבית הכנסת.
משיחותיי עם כמה מיוצאי מרוקו הבינותי, כי אף הם מתרעמים על השלטת הסידור והמחזור נוסח מזרחו-ירושלמי בבתי כנסת של יהודי מרוקו, ותולים את הקולר באנשי שס, שיוצאי מרוקו מהווים רוב בניינה ומניינה. מסתבר, שהסיסמה 'החזרת עטרה ליושנה', שעליה מכריזים השכם והערב, היא בעלת משמעות רק לגבי מורשתו הרוחנית של מרן (הרב עובדיה יוסף).
יוסף עמר, אמרת דברים שאחרים צופנים בלבם מחשש לתת להם ביטוי גלוי כמוך. זכרך כחלוץ המורשה הפיוטית של יהודי מרוקו ייחרת בלב אלה האוהבים מורשה זו, שבה מפעמת נשמה יהודית. אני מאמין שנשמתך יצאה בנשיקה מבורא עולם המעריך את זמרת אנוש, כדברי אחד מגדולי המשוררים היהודים בספרד. תנצב"ה.