בתי המשפט דורשים מן המצויים בהליכי חדלות פרעון למלא בקפידה אחרי כל החובות המוטלות עליהם. לא רק לשלם בצורה רצופה ובמלואם את התשלומים החודשיים, אלא גם לשתף פעולה עם בעל התפקיד ובמיוחד למסור את הדוחות העיתיים על מצבם הכספי. כפי שמדגיש שוב ושוב בית המשפט העליון, מדובר בהליך שלפנים משורת הדין, הבא לרוב על חשבונם של הנושים (כאשר לעיתים קיימים חובות גם למדינה). לכן, עמידה בכל פרטי ההליך היא תנאי בסיסי לכניסה אליו, להישארות בו ולסיומו בהפטר ובפתיחת דף כלכלי חדש.
שופטת בית המשפט המחוזי בחיפה, עפרה אטיאס, החליטה בצורה נדירה - ולא בלי היסוס, כדבריה - להחזיר את דניאל אוריי להליכי חדלות הפרעון מהם הוציא אותו בית משפט השלום בעיר. צו פתיחת ההליכים בעניינו ניתן בינואר 2020 ונקבע שעליו לשלם 150 שקל לחודש, ובהמשך הועלה הסכום ל-1,100 שקל. אולם, אוריי צבר מחדלים רבים לאורך ההליכים: הוא לא עמד בתשלומים החודשיים, לא הגיש את הדוחות החודשיים, הגיש לנאמן מסמכים טיפין-טיפין ולא מיצה את כושר ההשתכרות שלו.
בית משפט השלום גם מתח ביקורת על חוסר מהימנותו של אוריי, אשר הסתיר פרטים מהותיים לגבי תאונת אופנוע בה נפצע בשנת 2018. התברר, כי הוא נהג על האופנוע ללא ביטוח וגרם לפציעתו של הרוכב השני בו; הוא הסתיר את העובדה שהיה זה בן-זוגו. חברת קרנית הממשלתית פיצתה את בן-הזוג ב-1.7 מיליון שקל, אוריי חויב לשפות אותה וזהו למעשה כל סכום חובותיו. התנהגותו של אוריי בתאונה הייתה חמורה ומסוכנת, ויש להוקיע אותה בכל דרך - ציין השלום. אומנם ניתן היה לקבוע שחדלות הפרעון תימשך ללא קציבת זמן, אך השלום הגיע למסקנה שביטול ההליך נכון יותר בנסיבות העניין.
כאמור, המחוזי קיבל (24.5.23) את ערעורו של אוריי וקבע שיש להחזיר את התיק לשלום כדי שיקבע צו תשלומים שאינו מוגבל בזמן. מחדליו של אוריי לא היו ברף הגבוה, ציינה אטיאס. אין לזקוף לחובתו את הסכם הממון שערך עם בן-זוגו ערב כניסתו להליך, שכן הגיוני היה שבן-הזוג ירצה להגן על הפיצויים שקיבל בעקבות התאונה.
"אכן, הטריד אותי עד מאוד חוסר השקיפות של היחיד מול בעלי התפקיד, עת בבקשה למתן צו פתיחת הליכים, ציין היחיד כי אין לו בן זוג, ובחקירתו לפני הנאמן, לא טרח היחיד לציין כי יש לו בן זוג לחיים", המשיכה אטיאס. "רק במהלך ההליך, התברר כי יש ליחיד בן זוג, ולא זו בלבד, בן הזוג הוא זה שקיבל את הפיצוי מקרנית, פיצוי שבגינו נוצרו 99.5% מן החובות נשוא ההליך". אוריי טען שבאותה עת הסתיר את נטייתו המינית. למרות שהסבר זה לא היה נקי מספקות, "מובנת לי הרגישות בעניין חשיפת הנטייה המינית במסגרת הבקשה או בחקירה לפני הנאמן, באופן שניתן לנהוג עם היחיד לקולא".
לסיום הדגישה אטיאס: "מובהר ליחיד כי כפסע היה ביני לבין דחיית הערעור. בית משפט זה החליט לנהוג עם היחיד במידת החסד מתוך ציפייה שהיחיד יפנים את חובותיו במסגרת ההליך, יירתם לביצוע חובותיו, ישתף פעולה עם בעלי התפקיד וימסור להם את כל המידע הנדרש, לרבות בעניין הכנסות ו/או רכוש בן זוגו ויתמיד במיצוי כושר השתכרותו.1אין לי אלא לייחל ולקוות שהיחיד לא ינצל לרעה את נכונות בית משפט זה ליתן לו הזדמנות נוספת לשכנע את בית המשפט קמא כי הוא ראוי להליך, ומסוגל להפיק ממנו תועלת לעצמו ולנושיו".