עו"ד ד"ר יעקב וינרוט זוכה (יום ב', 31.10.11) מעבירה של מתן שוחד, וסמנכ"ל רשות המיסים לשעבר, שוקי ויטה, זוכה מקבלת שוחד. ויטה הורשע בשלוש עבירות של מירמה והפרת אמונים, ואילו וינרוט זוכה גם מאשמת הלבנת הון.

במרכז כתב האישום עמדה טענת המדינה, לפיה וינרוט נתן לוויטה שוחד ובתמורה העניק הלה הסדרי מס מפליגים בקולתם ללקוחותיו של וינרוט, ששילמו לו שכר טירחה של עשרות מיליוני שקלים.

"יש ראיות משמעותיות גם לגרסת הנאשמים"

נויטל אומר, כי לחלק ניכר מגרסת התביעה נמצא בסיס, אך יש גם ראיות משמעותיות לכך שווינרוט לא נתן שוחד ואילו ויטה לא קיבל שוחד. התמונה הראייתית המלאה מצביעה על אפשרות סבירה חילופית שלא בוצעה עבירת שוחד. התמונה הראייתית מעלה ספקות סברים בנוגע לאשמתם של השניים בנושא השוחד, קובע נויטל.

בנוגע לאישום השוחד אומר נויטל, כי אופן התנהגותו של וינרוט מול ויטה לא חרג מהתנהגותו כלפי לקוחות אחרים, שכן וינרוט לא לקח שכר טירחה גם מלקוחות אחרים ובמקרים אחרים נטל שכר טירחה נמוך, כפי שנהג מול ויטה. הוא קובע, כי קיימת אפשרות סבירה שרו"ח זאב פלדמן ניהל בצורה עצמאית את המו"מ מול ויטה בנוגע ללקוחותיו של וינרוט, וכי ליבת עבירת השוחד – קיומה במחשכים – לא התקיימה במקרה זה. עוד אומר נויטל, כי לא ניתן לשלול את הגרסה שהסכמי המס עם צ'רנוי וגאידמק לא היו פסולים, כפי שטענה ההגנה.

"שמעתי וראיתי את הנאשמים בעדותם בבית המשפט. עלו תמיהות בעדויותיהם, כגון ניגוד העניינים המתמשך בו היה שרוי ויטה ומידת ידיעתו של וינרוט בנושאים שונים. אך גם כאשר יש תמיהות בגרסאות הנאשמים, אין די בכך כדי למלא את החסר שבראיות התביעה", קובע נויטל. לדבריו, העובדה שלא הוכחה אשמתו של ויטה בנושא השוחד, אינה משליכה על כך שהוכחה אשמתו בנושא המירמה והפרת האמונים.

ויטה היה מצוי בניגוד עניינים ברור

לגבי ויטה אומר נויטל, כי הוא היה מצוי בניגוד עניינים ברור ובכך הפר את ההוראות החלות עליו. בנושא זה עדויות התביעה היו סדורות וברורות, וגם ויטה עצמו השמיע דברים המוכיחים את אשמתו. לדברי נויטל, ויטה היה עד בלתי אמין וגרסאותיו בחלק מן העניינים היו בלתי סבירות. הוא מציין, כי גם עדותו של וינרוט הוכיחה את המובהקות של ניגוד העניינים בו היה ויטה ואת סטייתו החוזרת ונשנית מן השורה.

בתארו את הפרת האמונים אמר נויטל, כי ויטה קיבל שירות משפטי מווינרוט, ובמקביל ניהל בענייני לקוחותיו של וינרוט. הוא ידע שהם לקוחותיו של וינרוט ופעל בצורה אקטיבית מולו כמייצגם של אותם לקוחות. אין זה סביר ששיקול דעתו של ויטה כלפי לקוחותיו של וינרוט היה נקי משיקולים זרים, שכן הוא הרגיש שהוא "חייב לווינרוט", אמר נויטל. הוא מתאר באריכות את ניגוד העניינים בו היה מצוי ויטה, במיוחד בטפלו בענייניהם של צ'רנוי וגאידמק, כולל טיפולו האישי בהסכמים עימם והסתרת האינטרסים שלו מן הממונים עליו.

בנוגע להלבנת ההון שיוחסה לווינרוט אומר נויטל, כי לא הוכח מעבר לספק סביר היסוד הנפשי של העבירה. "היסוד הנפשי דורש מחשבה פלילית מיוחדת, ועלתה אפשרות מהותית של גרסה חלופית לזו של התביעה", קובע נויטל. הוא מציין, כי גאידמק פעל בגלוי להשקיע בארץ סכומי כסף גדולים, וקיימת אפשרות סבירה שהקמת חשבון הנאמנות בידי וינרוט נועדה להבטיח את תשלום הסדר המס בעניינו של גאידמק ואת תשלום שכר הטרחה למייצגיו.

תמצית כתב האישום

לטענת המדינה, וינרוט ייצג את ויטה לאחר שהלה הורשע בתקיפתה של יעל שביט, שהייתה מבקרת הפנים של אגף מס הכנסה (וכיום סמנכ"ל בכיר ברשות המיסים). וינרוט פנה בשמו של ויטה לנשיא המדינה בבקשה למחיקת הרשעותיו, ולאחר מכן ייצג אותו בישיבות שונות ואף בבית הדין לעבודה. חלק משירותים אלו העניק וינרוט לוויטה בחינם, וחלקם - תמורת שכר טירחה של פחות מ-20,000 שקל בתשלומים נוחים.

המדינה טענה, כי במקביל קיבל וינרוט על עצמו להסדיר הסדרי מס עבור ארקדי גאידמק, מיכאל צ'רנוי, דן גרטלר ומאיר יעקב ברנט. תיקיהם של נישומים אלו טופלו בפקיד שומה גוש דן, משרד שבראשו עמד ויטה. לדברי המדינה, ויטה חרג מסמכותו והעניק ללקוחות אלו של וינרוט הסכמים מקלים ביותר. במיוחד אמורים הדברים בצ'רנוי וגאידמק, אשר הצהירו (בהתאמה) על נכסים של 2 מיליארד דולר ומיליארד דולר שצברו בחו"ל ואשר בגינם לא ישלמו מס בארץ. וינרוט קיבל מצ'רנוי וגאידמק שכר טירחה של 30 מיליון שקל תמורת הסכמים אלו. בשל מערכת יחסים זו, מואשם ויטה בקבלת שוחד ואילו וינרוט מואשם בנתינתו.

ויטה הואשם גם במרמה והפרת אמונים, משום שלטענת המדינה לא הודיע לממונים עליו על מערכת היחסים שלו עם וינרוט ומשום שחתם עימם על אותם הסכמים תוך חריגה מסמכות. וינרוט הואשם גם בהלבנת הון, בטענה שפתח עבור גאידמק חשבון נאמנות והסתיר את היותו של גאידמק הנהנה ממנו, וזאת על-מנת למנוע את חילוט נכסיו בשל חשדות אחרות שנחקרו נגדו.