בחקירה הנגדית בידי עו"ד גיורא אדרת, אמר (יום א', 14.4.13) איתן מאיר, לשעבר מנכ"ל עיריית ירושלים, כי אינו יודע מי יזם את העברת נושא היטלי ההשבחה בפרויקט הולילנד לאודי ניסן והאם ניסן קיבל הנחיות כלשהן. לדברי אדרת, ניסן לא קיבל את הסמכות להחליט אלא רק התבקש לפשר בין היזמים לעירייה. השופט דוד רוזן: "במקום להעביר לשמאי, שגם הוא כלכלן וגם הוא מבין, העבירו את זה לניסן שנבחר בידי [אהוד] אולמרט או [רענן] דינור".

אדרת העיר, כי ניסן היה פחות ניטראלי מאשר שמאי מכריע. הוא הצביע על כך שבחקירתו הראשונה לא אמר מאיר שההעברה הפריעה לו, אך מאיר הסביר שמאוחר יותר נזכר שאכן הסתייג מכך בצד הארגוני-מינהלי אך לא בצד הכלכלי. אדרת: "אין לנו מסמכים שזעמת ועשית על זה מהומות". מאיר: "כשהייתי עושה מהומות, היית מוצא על זה הרבה עדויות".

תפקידו של השמאי המכריע

אדרת תמה על מה היה צורך לפנות לשמאי מכריע, אם כבר הייתה הסכמה על היטל השבחה בגובה 20 מיליון דולר. מאיר הסביר, כי היזמים לא הסכימו לכל פרטי הצעתו בנוגע להיטל - מועדי התשלום ומה יקרה אם הפרויקט יימכר. אדרת טען, כי נקודות אלו אינן בסמכותו של שמאי מכריע, אלא היה צורך למצוא מי שיפשר בין עמדות הצדדים.

מאיר השיב, כי פעל בליווי משפטי והיה נאמר לו אם אין זה עניין לשמאי מכריע. "כשמנכ"ל העירייה או המשנה למנכ"ל טועים, תמיד יש מי ש'מתנדב' לתקן אותם. עובדה שזה לא קרה במקרה הזה", הוסיף. עוד אמר אדרת, כי לשמאי המכריע לא היו סמכויות בנוגע לתשתיות-העל ולסלילת הכבישים בפרויקט, ומאיר הסכים עימו. עוד אמר, כי אינו זוכר התייחסות שלילית של היועץ המשפטי לעירייה לגבי העברת הטיפול.

מינוי אישי

עו"ד רועי בלכר, סניגורו של אהוד אולמרט, טען שהטלת מציאת פתרון למחלוקות על גורמים שונים היא פרקטיקה מקובלת. הוא ציטט מחקירתו של מנכ"ל העירייה דאז, רענן דינור, ולפיה הוא עצמו נהג לעשות זאת. מאיר אישר, כי אולמרט ואיש מטעמו לא פנו אליו בצורה כלשהי בנוגע להיטל ההשבחה. בלכר טען, כי לנוכח מסמכי העירייה - המו"מ התנהל בצורה תקינה, ללא כל מעורבות של אולמרט, ותוצאתו הייתה טובה מבחינתה.

בלכר: "ביחס למה שהיזם הסכים לשלם ביולי 1999, הוא הסכים לשלם עוד 400,000 דולר הפרשי הצמדה. 20 מיליון הדולר שולמו על ידיו ב-14 תשלומים ולא ב-18, כך שאחרי שנה העירייה קיבלה לא 12 מיליון דולר לפי הצעתה המקורית, לא 10.5 מיליון דולר כפי עמדתו של היזם, אלא 17 מיליון דולר. העירייה קיבלה היטל תשתיות-על של 1.25 מיליון דולר. היזם שילם בכסף או בכך שלא ניתן היה לו לקזז סכומים בעתיד, 6 מיליון דולר יותר מכפי שהסכים לשלם. האם מבחינתה של העירייה זה סביר בעיניך?". מאיר: "ממה שהכרתי - היו דברים מעולם. על פניו זה היה סביר, אבל אני מזכיר לך שהיו עוד הבדלים".

לדברי בלכר, הרשות לפיתוח ירושלים הייתה מעורבת בפרויקטים נוספים בירושלים, כולל בהיטלי ההשבחה של פרויקט ימק"א. רוזן אמר, כי התרשמותו היא שהנושא הועבר לניסן כמינוי אישי ולא בשל תפקידו כמנהל הרשות. מאיר אמר, כי לא סביר בעיניו שדינור העביר את הטיפול לניסן בלא ידיעתו. הוא ציין את היחסים ההדוקים ביניהם, שתחילתם עוד בטירונות בשנת 1970, והעיר: "זה לא אומר שלא היו חילוקי דעות. היו מקרים שרציתי לתת לו סטירה או להעיף אותו מהחלון".


אי-סימפטיה מובנית


בנוגע ליחסיו עם שולה זקן, שהייתה אז יועצת בכירה של אולמרט, אמר מאיר, כי הייתה שם "אי-סימפטיה מובנית משני הצדדים". לדבריו, יש יועצים השוכחים לעיתים מהו מעמדם ותפקידם, וכי כאשר היה פונה לזקן - הייתה משיבה לו במילים "אני לא עובדת אצלך". מאיר הכחיש את דבריו של שמואל דכנר על כך שזקן הנחתה אותו כיצד לפעול בנושא הולילנד וכי תגובותיו לא מצאו חן בעיניה. "זקן היא אישה מאוד פיקחית, ולא נראה לי שאם היא אינה שבעת רצון ממני, שהיא תוציא את זה החוצה", הסביר. "יש פעמים שהיא ציפתה ממני לגמישות", הוסיף מאיר.

רוזן: "כלומר, מה שהיא אמרה לדכנר הוא כנראה אמת, אבל היא לא אמרה לו את זה. התמונה נכונה אבל לא בטוח שהיא אמרה לו את זה". מאיר: "נכון. אני לא חושב שהיא שטחה בפני דכנר את חוסר שביעות רצונה מ'כבדות' התנהלותי". מאיר גם הכחיש, בתשובה לשאלותיו של עו"ד דב גלעד כהן, את דבריו של דכנר, לפיהם קבע דיון בנושא הולילנד בעקבות פנייתה של זקן.