|
בעלי מקצועות חופשיים מוזמנים להעביר אלינו לפרסום מאמרים, מידע בעל ערך חדשותי, חוות דעת מקצועיות בתחומים משפט, כלכלה, שוק ההון, ממשל, תקשורת ועוד, וכן כתבי טענות בהליכים בבית המשפט.
דוא"ל: vip@news1.co.il
|
|
|
|
|
|
מו"ל הארץ, עמוס שוקן
[צילום עיתון: פלאש 90]
|
|
|
|
מה שהמו"ל של עיתון הארץ אינו מבין
|
ביטלתי את המינוי לעיתון הארץ אף שאני סבור כי העיתון הוא טוב ● עמוס שוקן צילצל אלי אישית על-מנת שיתבהר לי בסופו של דבר כי המסלול שבחר בו העיתון מרחיק אותנו כקוראים ממנו
|
אחרי שרשרת של התנהגויות בחודש האחרון (אפריל 2010), בהן הגדיש עיתון הארץ את הסאה, הודענו לעיתון על הפסקת המינוי וזאת לאחר שנים רבות כמנויים.
מתגובת שירות הלקוחות הבנו שאיננו היחידים. ביקשתי להימנע משיחות שיכנוע והסתפקתי במכתב קצר המזכיר שלושה אירועים חריגים מבחינתי:
1. פרסום כותרת מגמתית של העיתון, שאינה תואמת את תוכן הכתבה עצמה ויש בה כדי להטעות.
2. תמיכה בלתי-מסויגת של העיתון בעיתונאי אורי בלאו, המחזיק מסמכים גנובים ומסרב להחזירם, ובכך שומט העיתון את זכותו המוסרית לבקר את מערכות המדינה.
3. מכתב נאצה [ראה משמאל למעלה] של סגן עורך הארץ (אורי תובל), אף שפורסם מטעמו הפרטי (ולאחר מכן צורפה לו התנצלות), משקף במשהו את הלך הרוח במערכת.
|
|
השיחה שלי עם שוקן: מונולוג ולא דיאלוג
|
|
לא עברו מספר שעות וקיבלתי לביתי טלפון של עמוס שוקן, מו"ל הארץ. שוקן היה אדיב וניסה להסביר לי כיצד העיתונות עובדת ומדוע עיתון הארץ פועל לטעמו נכון. בעניין המסמכים הגנובים, הסביר לי שוקן כי כל הכתבים הצבאיים חוטאים בחטא החזקת מסמכים גנובים. על-אף השיחה הארוכה, לא קיבלתי מענה לנקודה שלי הפריעה במיוחד - לא קבלת מידע מסווג בהדלפה ובוודאי לא פרסומו באישור הצנזורה, אלא ההימנעות מהחזרת רכוש גנוב לבעליו. בעניין הכותרת המגמתית ציין שוקן כי בלחץ עבודת הפרסום בעיתון נפלה טעות ואין לייחס לה מגמתיות. ההסבר לא שיכנע אותי לחלוטין. בעניין מכתב הנאצה של סגן עורך העיתון בעניינה של אם משפחת פרץ השכולה, הסביר שוקן כי כתיבתו של סגן העורך, שהוא בעצמו אח לבן שכול נועדה להביע את תחושתו על המחיר הנורא של מלחמות (לא ציטוט מדבריו). לא היה לשוקן הסבר מדוע מכתב ההתנצלות פורסם בבלוג של דה-מרקר ולא בפייסבוק - המקום שבו פורסם מכתב הנאצה המקורי וגם כאן, לדעת שוקן, זהו צירוף מקרים שרק אני קושר אותו לשאר האירועים. לצד המחמאה שמו"ל עיתון הארץ טרח לצלצל לביתי, לא יכולתי להתעלם מהעובדה שלאחר כחצי שעה של שיחה טלפונית חשתי יותר כמאזין למונולוג מאשר לשותף לדיאלוג, בו יש נכונות של הצד השני להבין את עמדתי. הודיתי לו על השיחה אף שיצאתי ממנה בתחושה של אכזבה על חוסר היכולת להזדהות ולהבין דברים שבעיניי הם כל-כך ברורים ומקוממים לא מעט קוראים. את המינוי לא חידשתי אף שאני חושב כי עיתון הארץ הוא עיתון טוב, אבל המסלול שבחר בו מרחיק אותנו כקוראים ממנו. לאחר פרסום פרשת בלאו התגייסו עיתונאים רבים של העיתון להגנתו בכתבות רבות שהעיתון נתן להן מקום בעמודו הראשון. הכתבות, שהיו כתבות-"מטעם", נתנו תחושה כאילו ב"פרבדה" עסקינן. חבל.
|
|
| תאריך:
|
21/04/2010
|
|
|
עודכן:
|
22/04/2010
|
|
עפר דרורי
|
|
מה שהמו"ל של עיתון הארץ אינו מבין
|
|
|
|
|
|
כותרת התגובה
|
שם הכותב
|
שעה תאריך
|
|
|
|
1
|
|
עטרה קלימי שגב
|
22/04/10 10:05
|
|
|
|
|
|
בושה לקוראים בו
|
22/04/10 11:56
|
|
|
|
|
|
isadora
|
22/04/10 13:19
|
|
|
|
2
|
|
בן מנחם
|
22/04/10 10:19
|
|
|
|
3
|
|
קטיף
|
22/04/10 10:42
|
|
|
|
4
|
|
גרמנית
|
22/04/10 11:22
|
|
|
|
5
|
|
ספינר
|
22/04/10 12:05
|
|
|
|
6
|
|
חשדנית
|
22/04/10 13:14
|
|
|
|
7
|
|
אהרון בן-יעקב
|
22/04/10 14:09
|
|
|
|
פורום: פרשת קם-בלאו
|
כתוב הודעה
|
|
ב"תיק תקשורת” האחרון השתבח עמנואל רוזן בפעילותה של התקשורת הישראלית. הוא טען שאמנם יש לה חסרונות, ולא הכל בסדר בממלכה השביעית, לעומת זאת קל לנו מאוד לבקר את עצמנו (קל? לנו? לבקר את עצמנו?), אבל בסך-הכל העיתונות בארץ עושה את מלאכתה נאמנה. היא מסורה לתפקידה ולא שוכחת לרגע שהיא כלב השמירה שבגללה הדמוקרטיה שלנו נוע תנוע... או משהו כזה.
|
|
|
|
|
יש אנשים שרוצים "מנהיג חזק”. מישהו ש”יעשה סדר”. שיפתור את כל הבעיות. אלה אנשים שאינם יודעים דיקטטורה מהי. יש אנשים שחושבים שהתקשורת בארץ לקויה ואף איומה ונוראה. אלה מבקשים לתלות את ענת קם (עיתונאית זוטרה, חיילת שגנבה מסמכים) ואת אורי בלאו (תחקירן בכיר בהארץ) על עץ גבוה. "צריך להכניס אותה ל-15 שנים לכלא” - שמעתי מאנשים שאין להם מושג מה היה באמת. מבקשי המנהיג החזק ו”עונש מוות לבוגדים” - מצטיינים בתכונה משותפת של חוסר מידע, ולפעמים - גם אי-רצון לדעת.
|
|
|
|
|
כאשר לפני שנה חגגה תל אביב מאה שנה להולדתה, הייתה יפו בת 4,000! מזה שנים רבות, האחות התאומה הזנוחה של תל אביב, חיה בשוליה, בתיה חרבים למחצה וכל הישראלים מפנים לה גב. למעט בשנות השישים והשבעים, בהם חגגה "יפו העתיקה" פרויקט משופץ יפהפה - עיר אמנים, גלריות וכמה מסעדות כמקום אליו כל תל אביב לוקח תיירים לביקור, לא הייתה עדנה לעיר ההיסטורית. מאז, הותירה מלחמת הקוממיות את סמטאותיה ובתיה של יפו חרבים למחצה, שכוחת אל ואדם. תושביה המקוריים של יפו חיו עשרות שנים בתנאים ירודים כאזרחים סוג ג'. מאז האינתיפאדה של שנת 2000, רוב הישראלים הגיעו בקושי ליפו. אם הגיעו, היה זה בעיקר לתיאטרון גשר ולכמה מסעדות ששרדו.
|
|
|
|
|
המושג סרטן הפה מתייחס לגידול ממאיר המתפתח ברקמה הרכה בחלל הפה והשפתיים. ברוב המקרים מקור הגידול הוא ברקמה המצפה, הנראית לעין ונקרא קרצינומה של האפיתל הקשקשי. הגידול יכול להתפתח בכל מקום, אולם מרבית הגידולים מתפתחים בשפתיים, בלשון ובחניכיים.
|
|
|
|
|
קוטביות מדהימה נפרסת לפנינו בין איך שאנחנו מציגים לילדינו את בר כוכבא, או ליתר דיוק את שמעון בר כוזיבא, לבין הדמות שעולה מהמקורות שבידינו.
|
|
|
|
|
|
|
|
|
רפי לאופרט
התהפוכות הפוליטיות והדמוגרפיות השליליות בארה"ב משתקפות יותר ויותר בהתנהלות ממשל ביידן במשבר האזורי הנוכחי  השילוב האפרו-אמריקני-מוסלמי והאנטישמי מעמיק את אחיזתו והשתלטותו
|
|
|
|
|
דרור אידר
ההגדה אינה מסמך קפוא אלא טקסט גנרי שמחזיק רעיון המתחדש עלינו מדי תקופה ממצרים העתיקה שבה העבדים העברים סיפרו על יציאת האבות מהגלות, עד ליציאת מצרים של תקופתנו היא מדינת ישראל
|
|
|
|
|
הרצל ובלפור חקק
דברי הספד עם הבאתה למנוחות של המשוררת דלית בת אדם שירתה הזכה של דלית בת אדם ידעה לשבות לבבות, שירה שהלכה במסלול השיבה המאוחרת, שיבה למחוזות ילדותה, למחוזות הקסם של ימי האתמול
|
|
הבלוגרים הנקראים ביותר ב- News1
|
|
