א.
התיקון בתאריך 11.5.2011 תוקנה תקנה 29 לתקנות ההוצאה לפועל (להלן: "התיקון").
1 על-פי התיקון החל מיום 11.6.2011 יש להגיש בקשה לאיחוד תיקים כמו גם בקשה להכרזה כחייב מוגבל באמצעים בלשכה בה מתנהלים מרבית התיקים.
להלן נוסחה החדש של תקנה 29: בקשה לאיחוד תיקים ובקשת חייב להכרזתו כחייב מוגבל באמצעים (להלן - בקשת איחוד) תוגש בידי החייב ללשכה שבה נפתחו מרבית תיקי ההוצאה לפועל נגדו; רשם ההוצאה לפועל בלשכה שבה הוגשה הבקשה כאמור רשאי, בכל שלב, על-פי בקשת מרבית הזוכים, להורות כי איחוד התיקים יתנהל בלשכה אחרת וכי הבקשה תועבר לאותה לשכה.
כפי שנפרט להלן, התיקון כלשונו, אינו נותן פתרון מלא לבעיה עימה נועד להתמודד, ועשוי אף לעורר בעיות אחרות.
ב. חייב מוגבל באמצעים
סמכות רשם ההוצאה לפועל להכריז על חייב כחייב מוגבל באמצעים מוסדרת בהוראת סעיף 69ג לחוק ההוצאה לפועל, תשכ"ז - 1967 ( להלן: "חוק ההוצל"פ").
ההסדר הקבוע במנגנון ההכרזה מאפשר לחייבים, אשר אין באפשרותם לפרוע את חובותיהם בתוך הזמן שקבוע לכך בחוק, לפרוע חובות אלה תוך שמירה על יכולת קיום מינימאלית, ומנגד מאפשר ההסדר להטיל הגבלות שונות על אותם חייבים כדי לעודד אותם לפרוע את חובותיהם בפרקי זמן סבירים, וכדי למנוע שימוש לרעה במנגנון ההכרזה.
2 עד לתיקון נשוא סקירה זו, המחוקק לא קבע באיזו מסגרת תוגש הבקשה להכרזה על חייב כחייב מוגבל באמצעים כשתלויים ועומדים נגד החייב מספר תיקים בלשכות הוצאה לפועל שונות.
בהעדר הסדרה כזו, לכאורה, כל חייב רשאי ויכול היה להגיש את הבקשה בכל אחד מן התיקים התלויים ועומדים נגדו, וכל זאת שעה שברור שתיק האיחוד שיוקם לאחר הכרזתו כחייב מוגבל מכח הוראת החוק הקובעת שתיקיו של מי שהוכרז מוגבל באמצעים יאוחדו איחוד כפוי, יוקם בלשכה שבה יתנהלו מרבית התיקים.
בשל הוראת האיחוד הכפוי זוהתה, שלא בצדק לטעמנו, בקשה להכרזה כחייב מוגבל באמצעים בעיקרה כבקשה לאיחוד תיקים, בקשה שאותה לכאורה יש להגיש בלשכה בה מתנהלים מרבית התיקים.
כך למשל בהחלטה מיום 3.11.2004 לכב' הרשם דאוד מאזן (כתוארו אז) נקבע בתיק הוצל"פ 02-31290-97-3 כדלקמן:
"אין תכלית להכריז על חייב כחייב מוגבל באמצעים, שאין בצידה ראייה מקדמית לכלל חובותיו וכי התוצאה היא הקמת תיק איחוד... בעת ההכרזה, עומד לנגד החייב וראש ההוצאה לפועל, התוצאה של איחוד תיקיו של החייב.
משכך, אין מניעה בעת ההכרזה להחיל על בקשה מסוג זה גם הוראת פרק ז'3; איחוד תיקים, והתקנות שבפרק ב'1, בעניין איחוד תיקים, וכך אני עושה.
....חייב שרוב תיקיו מנוהלים בלשכה, יידרש להגיש בקשה בלשכה שבה מנוהלים רוב תיקיו". (ההדגשות אינן במקור)
בעקבות החלטות מעין אלו, מדיניות שהונהגה בלשכות ההוצאה לפועל קבעה שיש להגיש בקשה זו במסגרת התיק הגדול בלשכה שבה מתנהלים המספר הגדול ביותר של תיקים כנגד החייב. בעקבות מדיניות זו, נהגו רשמי ההוצאה לפועל לדחות בקשות הכרזה המוגשות בלשכה שאין בה רוב התיקים.
ג. הפסיקה בערכאות הערעור עובר לתיקון
בתאריך 13.12.2010 נדרש לסוגיה זו בהרחבה כב' השופט נאסר ג'השאן בתיק רע"צ 28715-07-10 דניאל-מאיר בן חיון נ' בנק
לאומי לישראל בע"מ.
3 המערער יוצג ע"י עו"ד אילנית דרמר רונן מטעם הלשכה לסיוע משפטי בחיפה, שמונתה לאחר שסברנו כי החלטות רשמי ההוצאה לפועל בעניין זה מוטעות.
בקבלו את הערעור, הבהיר בית המשפט כי חייב רשאי להגיש בקשה להכרזתו כחייב מוגבל באמצעים בכל לשכת הוצאה לפועל שבה מתנהל נגדו תיק ולאו-דווקא בלשכה בה מתנהלים רוב התיקים. בית המשפט נימק את מסקנתו זו בנימוקים שלהלן:
ההסדר העוסק בחייב מוגבל באמצעים מתייחס לתיק פרטני, ורשם ההוצל"פ מוסמך על פיו להכריז על חייב כחייב מוגבל באמצעים בכל תיק. לא נמצא טעם מדוע יימנע מרשם ההוצל"פ מלהכריז על חייב המבקש לקבוע את יכולתו כחייב מוגבל באמצעים רק משום שהבקשה הוגשה על-ידי החייב, בעוד שסמכות זו תהיה נתונה לו לבקשת זוכה או מיוזמתו.
סמכות הרשם לאיחוד התיקים לפי סעיף 69ו לחוק ההוצל"פ קמה לו בין אם ביקש החייב לאחד התיקים ובין אם לאו, כך שלא מדובר בבקשה לאיחוד תיקים.
התכליות של איחוד תיקים ושל הכרזה כחייב מוגבל באמצעים שונות ואף מנוגדות: בעוד שאיחוד תיקים מטרתו להקל על החייב לאור מכלול חובותיו ולכן עניינו הוא מבט כולל על חובותיו. הכרזה כמוגבל באמצעים נועדה לפריסת החוב בתיק הפרטני בו מוגשת הבקשה, ואיחוד התיקים הוא תוצאת לוואי. לכן, רק באיחוד תיקים קבע המחוקק כי להגיש את הבקשה בלשכה בה מתנהלים רוב התיקים.
אין לפרשנות לפיה יש להגיש את הבקשה כאילו היא בקשה לאיחוד תיקים כל עיגון בלשון התקנות. אדרבא, התקנות מבחינות היטב בין המצבים, וקובעות במפורש את שלב הפניה ללשכה בה מתנהלים רוב התיקים, כמאוחר להכרזה, ולצורך האיחוד בלבד.
הפרשנות לפיה יש להגיש את הבקשה בלשכה בה מתנהלים רוב התיקים עשויה להביא לתוצאה לא סבירה שברור שהמחוקק לא התכוון אליה. בית המשפט הנכבד נותן דוגמה שכיחה ולפיה כנגד חייב פלוני נפתח תיק הוצאה לפועל בחדרה כאשר יתרת החוב בו עומדת על מיליון שקלים, וכנגד אותו חייב מתנהלים חמישה תיקי הוצאה לפועל נוספים בלשכת ההוצאה לפועל בתל אביב, שיתרת החוב בכל אחד מהם 1000 ש"ח. אם ייאלץ החייב להגיש את בקשתו בלשכה בתל אביב, לא ניתן יהיה להכריז עליו כמוגבל באמצעים, שכן בכל חמשת התיקים יוכל לפרוע את חובותיו בתקופות קצרות מאלה המפורטות בסעיף 69ג.
ברע"צ (חיפה) 32189-05-10 לירנובוי נ'
חברת פרטנר תקשורת בע"מ
4 (מיום 23.8.10) הבהיר כב' השופט שדה, בקצרה ובצורה חותכת:
"הדין ברור .... להבדיל מבקשה לאיחוד תיקים ... הרי בקשה להכרזה על חייב מוגבל באמצעים ניתן להגיש בל [כך במקור, א.ח.] לשכה בה מתנהל תיק של החייב ורק לאחר ההכרזה ניתן לאחד את תיקי החייב (איחוד כפוי) ואז להעביר את תיק האיחוד ללשכה בה מתנהלים מרבית תיקיו".
לצד פסיקות אלו ודומותיהן, נשמעו גם דעות אחרות, הדומות בעיקרן לדעה אותה הביע כב' הרשם דאוד מאזן (כתוארו אז).
5
ד. תיקון החקיקה - האומנם סימן קריאה?!
כאמור, על-פי התיקון החל מיום 11.6.2011 יש להגיש בקשה לאיחוד תיקים, כמו גם בקשה להכרזה כחייב מוגבל באמצעים בלשכה בה מתנהלים מרבית התיקים. התקנה מאמצת בעליל את הגישה שרואה בבקשת חייב להכרזה כמוגבל באמצעים בקשה לאיחוד תיקים.
זיהוי הבקשה כבקשה לאיחוד תיקים מעוררת קשיים בשל אי התאמה בין המטרות ונקודות המוצא של שני ההסדרים - אי התאמה עליה עמד כב' השופט ג'השאן בנימוקו השלישי. לטעמנו, תיקון תקנה זו לבדה, מבלי לתת את הדעת לצורך בתיקון כלל ההוראות הנוגעות להכרזה ולאיחוד תיקים לכלל מערכת שלמה אחת, אינו נותן פתרון מקיף לסוגיה וייתכן שהוא צפוי לעורר בעיות אחרות.
כך למשל, ספק אם תקנה זו עולה בקנה אחד עם סעיף 69ג (א) לחוק ההוצאה לפועל, אשר ממנו עולה לכאורה כי תנאי הסף לבקשת חייב להכרזתו כמוגבל באמצעים הוא הצעה לפריסת חובו לפרק זמן העולה על הנקוב בו. בנימוקו החמישי הצביע כב' השופט ג'השאן גם על קושי זה, לאור ההבנה כי "חובו" הוא החוב בתיק בו מוגשת הבקשה.
לכאורה, משעל-פי התיקון בקשה להכרזה כמוגבל באמצעים היא למעשה בקשה לאיחוד תיקים, יש לבחון אותה לאור מכלול החובות בתיק, ולפיכך נכון היה לתקן גם את סעיף 69ג(א) כך שתחת "חובו" ייכתב "חובותיו".
על בעיה זו ניתן יהיה להתגבר גם ללא תיקון לשון הסעיף, אם תאומץ באופן גורף ומחייב פרשנות לפיה המונח "חובו" בסעיף 69ג(א) משמעותו היא מכלול חובותיו
6. בעיה זו הייתה קיימת (אם כי בהיקף קטן יותר) גם לפני התיקון, במקרים בהם החוב, בכל תיק מתיקיו של חייב מסוים, היה נמוך, ועליה התגברו בתי המשפט באמצעות פרשנות זו:
"סך חובותיה של החייבת נאמדים בעשרות אלפי שקלים...העובדה שבתיק ההוצל"פ שבמסגרתו ניתנה ההחלטה קיים חוב לא גבוה יחסית, אין בה כשלעצמה משום סיבה שלא להעתר לבקשת החייבת להכריז עליה כעל חייבת מוגבלת באמצעים"
7 אנו סבורים כי אם יפורש סעיף 69ג(א) לחוק שלא באופן זה אלא כמחייב עמידה בתנאי הפריסה הנקובים בו ביחס לחוב בתיק בו מוגשת הבקשה
8, הרי שתקנה 29 המתוקנת, לכאורה מגבילה זכות הקנויה לחייב על-פי החוק
9. ככל שכך יהיה, צל כבד יעיב על תוקפה של התקנה, זאת בשל כך שהמדרג החקיקתי מחייב כי חקיקה משנה תהיה כפופה לדבר חקיקה ראשי. בית המשפט העליון לא היסס בעבר לקבוע כי תקנה העומדת בסתירה לסעיף חוק - חסרת תוקף
10.
לא עסקנו ברשימה זו בשאלה הרחבה יותר, האם הפתרון שמציעה התקנה הוא הפתרון הנכון והמתאים ביותר לקושי שנוצר. לשם כך יש לבחון את מכלול הצרכים והאינטרסים לרבות אלו המנהלתיים של רשות האכיפה והגביה, כמו גם את מטרותיו של החוק וכן את זכויות היסוד של הזוכים ושל החייבים ואת השלכות התיקון עליהם. יש לבדוק האם אכן התיקון מספק פתרון ולו לחלק מן הקשיים או הצרכים, האם איננו מטיל מגבלה שרירותית על מרחב הפעולה של החייבים, והאם הוא מהווה איזון ראוי בין כל אלו. סוגיה זו מצדיקה עיון נפרד ונשאיר אותה לעת מצוא.
ממצרים העתיקה שבה העבדים העברים סיפרו על יציאת האבות מהגלות, עד ליציאת מצרים של תקופתנו היא מדינת ישראל
