הקמפיין הבא בתור: שחרור שבויים תמורת זכות השיבה

עתה, אחרי שגלעד שליט חזר סוף סוף הביתה אל חיק משפחתו, אחרי אנחת הרווחה הלאומית שקולה הרועם הדהד בכל בית, הגיע הזמן לחשבון הנפש ולחשבון הכיס. לחשבון הנפש: האם העסקה הזו ראויה, ולחשבון הכיס: מי מימן את הוצאות העתק שבנו את הקמפיין התקשורתי רב השנים שככל הנראה הייתה לו השפעה מכרעת על התגבשות החלטתו האישית של ראש הממשלה בנימין נתניהו, החלטה הנוגדת לחלוטין לעמדותיו ההיסטוריות המתנגדות באורח קיצוני למו"מ עם ארגוני טרור דוגמת החמאס. חלק מן התעלומה, שהוסתרה היטב במשך זמן רב, נפתר, כאשר איתן ורטהימר, מבעלי ישקר, המפעל בו הועסק נועם שליט, חשף, בראיון בידיעות אחרונות (18/10), את תמיכתו הכספית המתמשכת במשפחתו של החייל שנפל בשבי.

איתן ורטהימר דיווח, בגילוי לב, כי כאשר החליטה משפחת שליט לעבור להתגורר באוהל מול מעון ראש הממשלה בירושלים, העמידה חברת ישקר לרשותה דירה בירושלים לצורך שינה ומנוחה, וגם סיפקה לה משלוחי מזון "לפי הצורך". ורטהימר הסביר עוד כך: "עשינו כל שיכולנו כדי להקל עליהם". ו"כל מה שיכולנו" הזה כלל סיוע במימון קמפיינים במסגרת המסע הציבורי לשחרורו של גלעד. ורטהימר לא דיבר על נקודה אחת "קטנה" אך סביר להניח כי חברת ישקר המשיכה, במשך שנה וחצי לפחות, לשלם את משכורתו של נועם שליט.

כיוון שישקר היא חברה פרטית לא נחשף לעיני הציבור היקף הכסף שהוצא לטובת משפחת שליט והאינטרסים שלה, אך חשבון לא מסובך יכול להביא להערכה כי העלות הכוללת הגיעה לפחות למיליון שקלים.

אך זו הייתה רק ההוצאה הישירה מטעם ישקר. בפועל ההוצאות היו בוודאי גבוהות בהרבה שהרי לא כל הפעילים עבדו בהתנדבות. היו שהתגייסו למטרת שחרור של גלעד שליט ומימנו את פעילויותיהם, על-פי עדויותיהם בתקשורת, בשבירת חסכונות אישיים, היו מתנדבים, בעיקר קיבוצניקים, שלא הוציאו כסף ישיר אך קיבלו שחרור מקיבוציהם ונחסכה מהם החובה למלא את מכסת יומם בעבודה כזו או אחרת במשק, והיו גם, ככל הנראה, כאלה שהקדישו את זמנם, כישרונם וקשריהם - תמורת תשלום.

הוצאות ממש לא חסרו בקמפיין הזה שגרף אלפים מתושבי ישראל להביע את תמיכתם בשחרורו של גלעד שליט. כסף נדרש כדי להפיק חולצות עם תמונתו של גלעד שליט, לייצור רבבות סטיקרים, להדפסת מאות פוסטרים ענקיים, אלפי צמידים, ומה לא. בקיצור: ים של כסף ציבורי ופרטי הגביה גלים בזרם אדיר כדי שהקמפיין לשחרור גלעד יצבור תאוצה ולא יפסיק להשפיע על מה שנהוג לכנות "מקבלי ההחלטות" ועל התודעה הלאומית שחובה לשחרר את גלעד "בכל מחיר".

אבל בכך לא די. בהקשר הכספי קיימת שאלה חשובה ביותר שעליה עדיין לא זכינו למענה, שאותו חייבת משפחת שליט לציבור הישראלי שהיה מגויס לטובתה. ושאלה זו פשוטה וחד-משמעית: מי היו אלה ששילמו את הפרשי מימון העתק שנדרש למיקסום מטרות הקמפיין, ומה הייתה מטרתם הנסתרת. האם כל מה שביקשו המממנים האלמוניים האלה היה למצוא פתרון אנושי למצוקת הנפש הנוראה של משפחת שליט, או כל מה שרצו היה לפגוע בעמידות השלטון של ממשלת בנימין נתניהו.

ביום החגיגה הלאומית עם שחרורו של גלעד שליט מהכלא האפל והמבודד של ארגון הטרור החמאסי נראה לרבים כי "העסקה", אם אכן ראוי לכנות את מבצע השחרור בשם "עסקה", הייתה ראויה. אך אם באמת נכון להעניק ל"עסקה" הזאת את התואר המחמיא הזה - על כך יוכל להשיב רק העתיד, אשר רק לו "פתרונים". אולי יסתבר כי המחיר שישראל תיאלץ לשלם, פרט לעלויות הישירות, יהיה יקר מדי. אולי ישראלים רבים ימצאו בעתיד את מותם מידיהם הנפשעות והאלימות של "משוחררי עסקת שליט", אולי חברי הזרוע הצבאית של החמאס תצליח לחטוף - בארץ או בחו"ל - עוד אזרחים וחיילים ישראלים, ואולי גם נכונו לנו הפתעות פרי מוחם היצירתי, יש להודות, של הטרוריסטים החמאסיים. והנה דוגמא: יום יבוא והחמאס יניח על שולחנם של שליטי ישראל הצעה בנוסח המאפיה שכמעט "אי-אפשר לסרב לה". וזה יהיה דבר ההצעה: תמורת שני שבויים, למשל, אנחנו, החמאס, מבקשים פיצוי "קטן". לא אלף אסירים וגם לא מאה. כל מה שאנו מבקשים, בצניעותנו כי רבה, הוא מחווה סמלית שבמסגרת תעניקו לנו את האפשרות לממש את "זכות השיבה" למאה משפחות פלשתיניות. וכדי שלא תהיה אי הבנה, אנו מדברים על זכות שיבה לתוך הכפרים והערים הפלשתיניות, בתחומי מדינת ישראל, שמהם גירשתם אותנו בעת מלחמת 1948. בעקבות "בקשה צנועה זו" יפתח זרם של תרומות, בכסף ובשווה כסף, שמטרתו תהיה להפעיל קמפיין-לחץ ציבורי, כדוגמת "קמפיין שליט", כדי ש"מקבלי ההחלטות" בישראל ייכנעו ללא תנאי ויקבלו את הדרישה. אחרי הכל - יסבירו מובילי הקמפיין - איזה נזק ייגרם לישראל אם תחזיר מאה משפחות, בסך-הכל, אל "נחלת אבותיהם"?

והפוליטיקאים בישראל, מה תהיה עמדתם נוכח קמפיין מאסיבי שכזה? על-פי כתב הכניעה שהונח כבסיס ל"קמפיין שליט" יהיה זה סביר להניח כי דין אחד יהיה גם לעסקה השנייה מתוך סדרה עתידית של דרישות שתחילה נראות בלתי מתקבלות על הדעת, בלתי קבילות לחלוטין, אך בסופו של דבר הן עתידות לצאת אל הפועל.

חשוב וראוי שממשלת ישראל, דווקא ממשלתו של בנימין נתניהו, תגבש לעצמה גבולות אדומים, ברורים ומחייבים, גבולות שלא יאפשרו כל חריגה, שרק במסגרתם ניתן יהיה להגיע לעסקות נוספות, אם וכאשר יהיה צורך להתמודד עמן. וההכרח כנראה בוא יבוא שהרי עכשיו, אחרי "עסקת שליט", ברור לפלשתינים כי עם מדינת ישראל אפשר "לעשות עסקים" על בסיס תפיסת העולם הקובעת כי "מה שלא הולך בכוח - הולך ביותר כוח".