שיעורי תמותה גבוהים התגלו בקרב גורי דובי קוטב הנאלצים לשחות למרחקים ארוכים יותר עם אמם, כתוצאה משינוי מזג האוויר הממיס את משטחי הגידול שלהם בקרח הארקטי - כך מגלה מחקר חדש שנערך לאחרונה.
דובי הקוטב צדים, ניזונים ונולדים על הקרח או על יבשה, אך אינם יצורים ימיים מטבעם. החוקר ג'ף יורק, מהקרן למען חיות הבר ציין כי "שינויי האקלים שומטים את הקרח מתחת לרגליהם של הדובים, דבר שמאלץ אותם לשחות למרחקים ארוכים יותר כדי למצוא מזון למחייתם".
כדי לאסוף נתונים, עקבו החוקרים אחרי 68 נקבות דובי הקוטב במשך שש שנים, במהלך השנים 2004-2009, במטרה לעקוב אחר הפעמים שבהם הדובים שחו יותר מ-30 מיילים בכל פעם.
במעקב נמצאו 50 שחיינים למרחקים ארוכים במהלך שש השנים, מהם 20 דובי קוטב. בפעם ששמו על גורי הקוטב את קולרי המעקב, נמצא כי 11 דובי הקוטב ששחו למרחקים ארוכים היו גורים צעירים של 5 נקבות דובי הקוטב, שאיבדו את גוריהם במהלך השחייה, נתון המייצג תמותה של 45%. לעומת זאת, שיעור התמותה בקרב גורים שלא היו צריכים לשחות למרחקים ארוכים עמד על 18%.
"הם דומים מאוד לנו. הם לא יכולים לסגור את המעברים באף במהלך שחייתם במים", הוסיף יורק.
ממשל בוש הכריז על דובי הקוטב כמין בסכנת הכחדה, בשל הירידה בשטחי המחייה שלהם. החלטה זו שרדה אתגר משפטי בחודש שעבר, ובחודש זה הכריזה גם קנדה על דובים אלה כמין בסכנה הכחדה.
השילוב האפרו-אמריקני-מוסלמי והאנטישמי מעמיק את אחיזתו והשתלטותו
