בית המשפט העליון קיבל (א', 23.10.05) את ערעורו של אבי לויה, החשוד במעורבות בייצור מטען החבלה הכושל ביפו בחודש יולי השנה, על החלטתו של בית המשפט המחוזי להשאירו במעצר עד תום ההליכים בעניינו.
בכתב אישום שהוגש נגד לויה ואדם אחר, יאיר קסוס, נטען, כי קשרו יחד עם המנוח מוטי בן-דוד, לייצר מטען חבלה רב-עוצמה. ביום 25.7.05 התכנסו לבצע את זממם, אולם לבנת חבלה שהיוותה חלק ממנו התפוצצה. כתוצאה מכך נהרג בן-דוד, בעוד לויה וקסוס נפצעו.
המדינה עתרה בפני בית המשפט המחוזי למעצרו של לויה עד תום ההליכים. על הכוונה לייצר מטען חבלה למדו החוקרים מהממצאים בזירה, ובית המשפט נדרש להשיב האם נכח החשוד בזירה כאחד הקושרים, או שמא נקלע לשם באקראי.
לויה עצמו טען, כי הגיע למחסן שניות ספורות לפני הפיצוץ, אולם גרסה זו נסתרה בידי צילומים שנלקחו ממצלמה שהיתה מוצבת בעסק סמוך, מהם נלמד כי החשוד שהה במקום בין 20 ל-30 דקות טרם הפיצוץ. משהוצגו נתונים אלה בפניו, כל שהשיב החשוד היה כי הוא "לא זוכר".
שופט המחוזי ראה בנוכחות החשוד בזירה - נוכחות שההסבר היחיד שניתן לה הופרך - כראייה מפלילה הקושרת אותו למטען החבלה. בנוסף, הצביע בית המשפט על שתי ראיות נוספות המחזקות את החשדות נגדו - מנגנון הפעלה דומה שנמצא בבית השייך לסבתו והממוקם בשכנות לביתו של בן-דוד המנוח, וכמו-כן, מציאתם של שני אקדחים בסמוך לאותו בית.
אי-לכך, נקבע, הונחה בפני בית המשפט תשתית ראיות שיש בה, לכאורה, לבסס את המיוחס לחשוד בכתב-האישום, ומאחר ומי שנותן את ידיו למעשים מסוג זה סכנתו ברורה מאליה, הוחלט על מעצרו של לויה עד תום ההליכים.
במסגרת הדיון בערעור, קבע שופט בית המשפט העליון א' א' לוי, כי אכן, בואו של החשוד לזירה ונוכחותו שם דקות ארוכות עובר לפיצוץ, היא עובדה מפלילה, והחשד נגדו גובר משהחליט למסור נתון כוזב לעניין זמן שהייתו במקום. אולם, יתכן והוא הגיע לביתו של בן-דוד מתוך כוונה לפגוש את קסוס, כפי שטען בחקירתו.
"במצב זה, גם אם אניח כי העורר הבחין במעשה הפלילי המתרחש לנגד עיניו, אין זה ברור כלל כי היה שותף לו, ואפשר גם אפשר שבשתיקתו הוא מבקש שלא לפגוע בזכרו של מוטי, ובהגנתו של קסוס, הנאשם עמו".
כמו כן, ציין בית המשפט את פעילותם המוקדמת של בן-דוד וקסוס, אשר החשוד לא נטל בה חלק, "ומותר לתהות אם הדבר מצביע על כך שאיחר למפגש עם שותפיו לקשר הפלילי, או שמא יש בכך כדי לחזק את טענתו שלא היה שותף לקשר זה".
בסיכום הדברים, הוסיף השופט גם את הראייה בדבר הליכתם של שני הקושרים האחרים לכיוון בית-סבתו של הלויה. לדידו, עובדה זו מנטרלת את הממצא בדבר מציאתו של מנגנון הפעלה דומה לזה שהותקן במטען שהתפוצץ, או במילים אחרות, מהווה ראייה לכך שגם למנוח וגם לקסוס היתה גישה לבית ולמחסן המצוי שם.
"הנה כי כן, על אף אופיין המפליל של חלק מהראיות, לא ברורה כלל התשובה אם יהיה בהן די לבסס את הרשעת העורר בעבירות שיוחסו לו. במצב זה אין מקום להחזקת העורר במעצר ממש, ונכון היה לתור אחר חלופות מתאימות".
לאור-זאת, קיבל בית המשפט את ערעור של לויה, והורה כי יוכל להשתחרר למעצר-בית, לאחר שיציע חלופה אשר תניח את דעתו של בית המשפט המחוזי.
