עורכי דין המקורבים לתובע המיוחד האמריקני, פטריק פיצג'רלד, בנושא חשיפת סוכנת ה-CIA העריכו אמש, כי בכוונתו להגיש, עוד השבוע, כתבי אישום בפרשה. בסוף השבוע (ו') פתח התובע אתר אינטרנט וככל הנראה כוונתו להעלות בו את כתבי האישום בפרשת ההדלפה.
במוקד הפרשה נמצאים יועצו הפוליטי של הנשיא בוש, וראש המטה של סגן הנשיא, דיק צ'ייני. הפרשה עוסקת בדליפת זהותה של הסוכנת, ואלרי פליים, אשתו של דיפלומט אמריקני אשר מתח ביקורת על המודיעין של ממשלו של בוש, בטרם החלה המלחמה בעירק. בין היתר מעורבת בפרשה כתבת הניו-יורק טיימס, ג'ודית מילר, אשר אף נשלחה לכלא לאחר שסירבה לשתף פעולה עם החוקרים.
מילר והטיימס עסוקים לאחרונה במלחמה פומבית בנושא. לאחרונה קראה מילר לחוקק חוק אשר יאסור הטלת סנקציות על עיתונאים שלא מסכימים לחשוף את המקור לידיעותיהם. נזכיר, כי מילר נשלחה למעצר לאחר שסירבה לחשוף מי היה המקור לידיעתה, בה הוזכר שמה של סוכנת CIA.
נציין, כי על-פי הגילויים, ישנה אפשרות כי קרל רוב, יועצו הפוליטי הבכיר של הנשיא האמריקני, ג'ורג' בוש, הוא המקור החשאי של מילר. כעת, לאחר ששוחררה מילר ממעצר, אמרה כי המקור הסכים כי תחשוף את שמו בפני חבר המושבעים. על-פי מילר, המקור הוא לואיס ליבי, ראש לשכתו של סגן הנשיא, ריצ'רד צ'ייני.
כדי לעשות סדר בבלאגן: הפרשה התחילה עם פרסום מאמרו של ג'וזף ווילסון, לשעבר שגריר ארה"ב בניז'ר, בניו-יורק טיימס. במאמר טען ווילסון, כי הנשיא בוש עשה שימוש - ביודעין - במידע מודיעיני שגוי בנאומו לאומה, בטענה כי נשיא עירק דאז, סדאם חוסיין, ניסה לרכוש אורניום בניז'ר. הסתבר, לאחר מכן, כי הדבר היה מוטעה וגם ב-ICA ובמועצה לביטחון לאומי הודו, כי ידעו כי הדברים אינם נכונים. עד כאן ומכאן המשך הדברים שהתגלגלו עד לשליחתה של מילר לכלא: רוברט נובאק פרסם מאמר שבו "חשף" כי אשתו של השגריר ווילסון, וארלי פליים, היא למעשה סוכנת סמויה של ה-CIA.
כצפוי, אולי, טען ווילסון כי מדובר בניסיון לנקום בו ובאשתו על הדברים שפרסם. אז, פתח ה-CIA בחקירה - מי הדליף את המידע וחשף את סוכנת ה-CIA (עבירה פלרלית). שניים מתוך העיתונאים והאנשים שזומנו לחקירה - סירבו להעיד, ובהם מילר, אשר למעשה לא כתבה דבר בנושא. מילר, והעיתון מאחוריה, אמרה כי "זרימה חופשית של מידע חיונית כדי ליצור אזרחות מודעת" וגם בביהמ"ש נפנפה בדגל חופש העיתונות.
לאחר מעשה התברר, כי דיווחים רבים של מילר בתקופת המלחמה בעירק מקורם היה בדיווחים מוטעים מצד האופוזיציה העירקית שהתקבלו בוושינגטון ולמעשה הנחו את ידה של התקשורת הכתובה. נזכיר שוב, כי מילר למעשה לא היתה מי שדיווחה על ואלרי פליים, אלא נובאק - והוא אינו מתבקש לחשוף את מקור המידע.
בתזכיר לצוות, כותב העורך הבכיר, ביל קלר, כי מילר "ככל הנראה הונתה" את העיתון בוושינגטון, שם ישב פיל טאובמן, אשר אמר כי מילר אמרה לו בסתיו 2003 כי לא קיבלה כל מידע שדלף אודות זהותה של סוכנת ה-CIA ואלרי פליים, אך לעומת זאת אמרה מילר לחבר המושבעים, כי דנה בפליים עם סגן הנשיא, דיק צ'ייני ביוני וביולי 2003.
מילר מצוטטת בטיימס כשהיא אומרת כי "אני בהחלט לא התכוונתי מעולם להוליך שולל את פיל, ולא הולכתי אותו שולל". בנוסף, אמרה מילר כי לא היתה מודעת לכך שהתנהל קמפיין שגוי בנוגע לבעלה של פליים, השגריר ג'וזף ווילסון. על-פי מה שהתפרסם בטיימס ב-16 באוקטובר, אמרה מילר לטאובמן שנתיים לפני כן כי ג'וזף ווילסון ואשתו, פליים, שוחחו עם בכירים בממשל, אך כי מילר אמרה כי היא לא היתה זו שעמדה בקצה אשר מקבל את המידע והתכוון לפרסמו.
בשבועות האחרונים העידה מילר בבית המשפט בעניין הדליפה אשר לכאורה דנה בה עם גורמים בממשל. קלר כתב, כי אם היה יודע על מעורבותה של מילר וחילופי הדברים עם ליבי, היה מוכן לחשוף בפני התובע את מה שנדרש על-מנת לנסות ולחשוף את זהות פליים.
מילר היתה 85 יום בכלא, לאחר שסירבה, כאמור, לחשוף את המקור לידיעותיה. היא שוחררה ב-29 בספטמבר כשהסכימה לבסוף להעיד. לעיתון אמרה מילר, כי "לא הייתי מודעת לכך שהיה... קמפיין מכוון להטיל ספק בווילסון ואם היה, לא חשבתי שאני הייתי המטרה שלו".
על המקור אומרת מילר, כי לא היו לה קשרים עימו מלבד מטרת הכתבה. כתבותיה של מילר הצביעו על נוכחות של נשק להשמדה המונית בעירק אשר למעשה עזרו לסלול את הדרך לנשיא בוש לפתיחת החזית במדינה. כידוע לא נמצאו עדויות לנשק להשמדה המונית בעירק וקלר אמר, כי הוא התחרט שהמתין כשנה, לפני שהתעמת עם הבעיות בדיווחיה של מילר.
בתזכיר כתב קלר, כי בקיץ 2003 העיתון עבר טראומה של הפרסום של ג'ייסון בלייר, בו נמצא כי הכתב פיברק מאמרים, מה שהסתיים בפינוי מקומם של עורכים בכירים בעיתון. לדבריו, נראה היה זה בעייתי "לתקוף נציגים" של העיתון ולאפשר ל"חגיגות" מחוצה לו להתנהל נגדו.
בטור שנכתב לעורכי העיתון בטיימס הבוקר, כתב העורך ביירון קליים: "נראה לי שאלו גבולות שלא ישימו לה, הבעיות שהיא עומדת בפניהם בפנים ומחוץ לחדר החדשות תקשה עליה לשוב לעיתון ככתבת".
על-פי החוק, חייב כל אדם להעיד בבית משפט כאשר הוא נקרא לעשות זאת ולענות על כל שאלה המוצגת לו, אך קיים כידוע עניין החיסיון העיתונאי, אשר מגן על המקור מפני חשיפתו. ברוב המדינות בארה"ב חוקקו חוקי חיסיון המגינים על העיתונאים במקרים כאלה.
