פארוק קדומי, ראש המחלקה המדינית באש"ף ומזכיר הוועד המרכזי של הפת"ח, החליט לעשות לקהילה הבינלאומית את החיים קלים. בשעה שזו מתחבטת בשאלה כיצד לנהוג בשגרירים ובנציגים הפלשתינים בחו"ל, מתוך ניסיון לנתב דרכם בסבך הפוליטי ברשות ולהבין למי הם בעצם כפופים - לשר החוץ הפלשתיני איש ממשלת החמאס או לאש"ף, קדומי מבהיק (ד', 12.4.06) כי ההתחבטות הזו מיותרת בעליל.
בדבריו לשגרירים ערבים בתוניס אמר הבכיר הפלשתיני כי אין להכיר בישראל. "אי ההכרה בישות הציונית היא עניין טבעי כל עוד היא ממשיכה לכבוש את האדמות הפלשתיניות ומבצעת טרור יומיומי. לא ניתן לוותר על הקלף הזה", ציין. בכך מיישר קדומי, למעשה, קו עם עמדת ממשלת החמאס החדשה.
גם השר לשעבר מוחמד דחלאן אמר לפני ימים ספורים בראיון לרשת הטלוויזיה 'אל-ערביה' כי הוא תומך בעמדה זו של החמאס, שיש בה כדי לכופף את ידיה של ישראל.
הקהילה הבינלאומית עוסקת כאמור בימים אלה בשאלה האם להכיר בשגרירים הפלשתינים בחו"ל. בזה אחר זה מזומנים השגרירים הפלשתינים המוצבים במדינות השונות באירופה ונשאלים: למי אתם כפופים - לממשלת החמאס או לאש"ף.
שאלת כפיפות השגרירים הייתה במשך השנים סלע המחלוקת בין אש"ף לממשלה הפלשתינית. אש"ף טוען כי השגרירים כפופים אליו, שכן הוא הגוף המייצג את העם הפלשתיני ב'פנים' ובפזורה. הטיעון המסורתי של הממשלה היה כי בכל מדינה תקינה כפיפות השגרירים היא למשרד החוץ הפלשתיני, הגם שהממשלה הפלשתינית נבחרת אך ורק על-ידי האוכלוסיה ב'פנים'.
המחלוקת הזו הייתה מקור למתח תמידי בין שר החוץ הפלשתיני לבין אש"ף. פארוק קדומי היה מסוכסך שנים על-רקע זאת עם שר החוץ הפלשתיני דאז, נביל שעת', סכסוך שעבר בירושה גם בתקופת מחליפו של שעת' - נאסר אל-קודווה. כיום, שר החוץ הפלשתיני הוא ד"ר מחמוד א-זהאר, איש חמאס מובהק, אחת הדמויות היותר ניציות בארגון, ניתן לומר.
לכאורה היה בעליית החמאס כדי לפתור את המחלוקת ארוכת השנים בין אש"ף למשרד החוץ הפלשתיני בשאלה רגישה זו. כלומר, מבחינת הפלשתינים הכי נכון היה להחליט שהשגרירים כפופים לאש"ף, שכן אש"ף לכאורה שונה מהחמאס בראיית הקהילה הבינלאומית. אך הנה, בא בכיר אש"ף ואומר כי למעשה, אין כל הבדל בין אש"ף לממשלת החמאס: שני הגורמים כאחד קוראים שלא להכיר בישראל, בניגוד לדרישה הבינלאומית בעניין זה כתנאי להמשך הסיוע לרשות. כעת השאלה היא אם כן אם מישהו בקהילה הבינלאומית יחליט להרים את הכפפה הזו.
