"אוקסנה" - חשיפת הישראלי בעינייים זרות

בשנים הראשונות הכל היה, יחסית, טוב. דני ותמר, שהייתה צעירה ממנו לא בהרבה, היו חברים טובים - אבל זה אף פעם לא היה מה שדני באמת רצה שזה יהיה.

מיכאיל יוּרְייֶביץ' לֶרמוֹנטוֹב, שנהרג בדו-קרב בהיותו בן 27 בלבד, הוא מענקי השירה הרוסית במאה ה-19. בשנותיו האחרונות פנה לכתיבת פרוזה, ובמרכז הרומן היחיד שכתב, "גיבור דורנו", העמיד מעין דיוקן עצמי: פֶּצ'וֹרין הוא "גבר פטאלי" אפוף חידה, ציני, אדיש, שׂבע תענוגות, המפיג את שעמומו באהבהבים ובהרפתקאות. אך למרות האגוצנטריות של פֶּצ'וֹרין (המוצגת מתוך חדירה דקה לנבכי עולמו הפנימי המפותל), בוחר הסופר לצייר מבעד לעיניו של זה דווקא, ובמבט אירוני, תמונה רבגונית של החברה, וזאת בלי לוותר פה ושם על התבוננות אירונית לא פחות גם בדמותו של הגיבור עצמו.

"ההר המואר ומערות פרחי הבר" מאת סמדר גרוסמן, בהוצאת הספרים "אוריון", הוא סיפור הרפתקה קסום ומיוחד, משולב בפנטזיה צבעונית ועשירה, על שני אחים היוצאים ביום סגריר לחקור את ההר המואר ואת סודותיו, ומתגלגלים להרפתקה מוארת ויוצאת דופן. הקריאה בספר מסייעת לחדד תקשורת בין אישית, ללמוד לדעת להקשיב ולשתף פעולה, ללמוד להאזין לטבע ולסביבה, להיות פתוחים לקבל מתנות מהחיים.

תמר, כמו ציונה גמליאל, עורכת-הדין הצייתנית במשרדו של דני, לא שאלה שאלות.

דני התגורר בדירה מרווחת מאוד בצפון החדש של תל אביב. למעשה, זו הייתה דירה דו-מפלסית. המעלית של הבניין נפתחה היישר לתוך הסלון של הדירה. כל שאר הדיירים בבניין יכולים היו לעלות רק לקומה שבע. מפתח מיוחד העלה את המעלית לקומה שמונה - ולסלון של דירתו של דני. זה היה גם נוח - אבל זה, בעיקר, תרם לביטחונן של הבנות של דני ושל אשתו. העלייה הישירה ממרתף-החנייה לתוך סלון הדירה מנעה, ככל האפשר, מגע עם זרים. לדני היה חדר-עבודה בקומה העליונה של הדירה. הוא אהב להסתגר בחדר הזה - ולנהל משם שיחות פרטיות בטלפון קווי שהיה מחובר רק לחדר הזה.