אין כמו מיקי חיימוביץ' וטוב שכך

מחליפה למיקי - לא בכיסא המגישה, אלא בנישה שהיא תפסה בהגשת החדשות בישראל - לא נראית באופק. בהיעדרה, ובהגשתו הכמעט-בלעדית של יעקב אילון, מהדורת החדשות של ערוץ 10 תצטרף לאחותה הבכורה מערוץ 2. עם עזיבתה של מיקי, המסך עובר לשליטתם הבלעדית של מגישי חדשות שרואים בתפקידם משרה עיתונאית לכל דבר, כזו שדורשת חקרנות, סקרנות והטלת ספק.

ומה באשר למיקי? היא פורשת לכאורה בנקודת השיא בקריירה שלה. אך האמת היא שכולי תקווה כי נקודת השיא עוד לפניה. רגישות ואמפתיה כשל חיימוביץ' אינן תכונות מגונות. יש להן מקום רב, גם בטלוויזיה - תוכניות אירוח, תוכנית בוקר ואפילו תוכניות תחקירים מזן מסוים, אנושיות ורגישות, חברתיות ונשיות (בדיוק מהזן שחיימוביץ' ייצרה בעבר) - אך לא במהדורת חדשות, בהם נדרש העיתונאי למידה נכבדת של קשיחות, סקרנות, הטלת ספק ואפילו ציניות. צריך לומר ביושר: מיקי החייכנית וטובת הלב מתאימה יותר לפינה שופעת אופטימיות כ"ישראלים 10" מאשר לראיון נוקב עם פוליטיקאי סורח או יחצ"ן שקרן.

ההצלחה, אהבת הקהל, הכסף והתהילה - כל אלה הם טעויות (לא מקריות), ששכנעו אותה שהיא נמצאת במקום הטבעי לה. אבל היא לא. כיסא מגישת החדשות מעולם לא הלם את כישוריה, כפי שהיא לא הלמה את דרישותיו. יש לקוות כי כעת היא תמצא את המקום הזה, ואולי, מי יודע, זו תהיה אופרה אחרת.

במשך שנים משלימה חיימוביץ' ביד מלטפת ובמבט חומל את הקשיחות והפאסון של יעקב אילון. היא הייתה התשובה החמימה וההולמת לקרח של אילון. המהדורה בניווטם של מיקי ויעקב אילון תיפקדה כמקבילה לתא המשפחתי עבור צופה הטלוויזיה. במשחק התפקידים הזה, מיקי מילאה את תפקידה הנשי-אמהי: רגישה ומחבקת, טובת מראה ולחלוחית. מתרגשת כשצריך להתרגש מבלי להסתיר זאת, שומרת על אווירה נעימה ומחויכת, לא מביכה את האורחים בבית בשאלות קשות ומעדנת ברוך אנושי את המבט הקפוא של אבא-יעקב.

למרבה ההפתעה, על-אף שזוהי הנישה הנשית הטבעית לכאורה, חיימוביץ' מצאה את עצמה בודדה בה. אין עוד מיקי בטלוויזיה בישראל. מקבילותיה לא הלכו בדרכה. אין כמעט דבר בינה לבין יונית לוי וגאולה אבן; רק הבלונד מחבר אותה לטלי מורנו או ללינוי בר גפן; נסלי ברדה חמורת הסבר קרובה יותר ליונית מאשר למיקי; וגם תמר איש שלום, יורשת העצר, איננה מיקי בהווייתה. האין זה מוזר שמגישת החדשות המצליחה בישראל לא הקימה לה חקיינות-מעריצות בדמותה?

לא. משום שחיימוביץ' מעולם לא העמידה את עצמה כמודל של מגישה-עיתונאית, אליו שואפת כל מגישה שלא רוצה להיתפס כקריינית טלפרומפטרים נאה וריקה מתוכן. חיימוביץ' - והיא אמרה זאת בקולה בראיון ל"העיר" ב-2009 - לא תפסה את משרתה כעבודה עיתונאית במובנה הישן והקלאסי - חקר האמת, שאלות קשות וכו' - אלא כצינור להעברת אינפורמציה בצורה נאה ונעימה לאוזן לצופה. היא הגדירה זאת כ"אובייקטיביות", ועשתה את החיבור המוטעה בין סקרנות עיתונאית לבין חוסר אובייקטיביות ובין ממלכתיות לדום שתיקה. כאילו יש קשר הכרחי בין הפניית שאלות קשות לבין נקיטת עמדה, וכאילו עיתונאי מחויב לא לאמת, אלא לקהל.

יונית לוי היא האנטיתזה למיקי. לפני שבועות אחדים היא הסעירה את הרוחות - ולא בפעם הראשונה - כשהוסיפה הערה משלה על נאומו של ראש הממשלה בוושינגטון. "זה חלק מתפקידנו העיתונאי", הגן עליה מנכ"ל חברת החדשות; "יונית איננה דוגמנית בחדשות 2 אלא עיתונאית בכירה", הוסיף נציב תלונות הציבור. שניהם צדקו. לוי מילאה את תפקידה, כפי שהיא עושה פעמים רבות, ולא הסכימה להיות שופר ריק לחדשות היום. היא מתעקשת לשאול שאלות, להעיר ולתמוה. גם בלב לבו של הקונצנזוס - מהדורת החדשות הנצפית בישראל - היא ממלאת את שליחותה העיתונאית ומחויבותה לאמת ולביקורת על האג'נדה השלטונית ולא מועלת בהן.