חבר מועצת העיר לוס אנג׳לס פול קורץ התקשר. כשפול מתקשר, אני יודע מראש שהשיחה תעלה לי כסף: הוא מבקש תרומה למערכת הבחירות, ואני מיד נרתם למשימה. איני גר בעיר לוס אנג׳לס, והתרומה המעטה שלי לא תשפיע על מערכת הבחירות (למרות ש-214 דולר מכל אחד מהורי הופכים מיד ל-1,500 דולר תודות לתוכנית מיוחדת של העיר לוס אנג׳לס). אך לפול מגיע, ולכן אני לא שואל שאלות ולא מחשב חישובים של כדאיות או תועלת. יתרה מזאת, פול הוא דמוקרטי, כמו שאר היהודים כאן, ומכאן שדעותיו מנוגדות לחלוטין לאלו שלי. ובכל זאת, גם זה לא מפריע ולא עוצר בעדי. לפול יש זכויות.
פול צבר לו מספיק נקודות שנראה שכל זמן שהוא לא יפרוש מהחיים הפוליטיים, אותה מחויבות שלי תשאר שרירה וקיימת, ללא כל תהיות, ללא שאלות: אני פשוט מתייצב ומבצע. מה צריך אדם, ועל אחת כמה וכמה פוליטיקאי, לעשות בכדי לזכות לאמון זה מצדי? מזה שנים רבות, שהצטברו כבר לעשורים, פול עומד לצד ישראל והיהודים, ואין זה מובן מאליך, ואין זה דבר של מה בכך.
למועצת העיר לוס אנג׳לס חמישה חברים יהודים: ראש העיר, שני חברי מועצה, פרקליט העיר ובקר (מפקח/גזבר) העיר. עד כה הם היו קבוצה מגובשת ביותר, והבכיר ביניהם (מבחינת היותו נבחר הציבור בתקופה הארוכה ביותר) הוא פול קורץ. בעתיד הקרוב הם יתפזרו, כל אחד לדרכו, האחד כשגריר הנושא עיניו לתפקיד בכיר בוושינגטון, והאחרים לתפקידים אחרים.
כשאנטוניו ויארגוזה היה ראש העיר האהוד, ואת שדרות ליד הגבול עם עזה הפגיזו מהלך עשור ולאף אחד בארץ לא היה אכפת, היה זה דווקא בעיר המלאכים שהראו שמצב התושבים נוגע ללבם. כשבאוניברסיטת קליפורניה בלוס אנג׳לס מתקיימים כנסי שנאה נגד ישראל והיהודים, פול קורץ מגיע להפגין, למרות שהדבר פוגע במעמדו (שכן
עיתון הסטודנטים יוצא נחרצות נגדו, הכיצד הוא מעז, כשהמוסלמים שוחרי שלום ושיח, והפלשתינים מדוכאים, והציונים הם הנאצים החדשים).
משמחה (לדוגמה חגי תשרי), לשעת צרה וצוקה, פול קורץ הוא תמיד הכתובת, למעשה הוא הניצב בחוד החנית. כשאחד מרבני חב"ד נפטר בגיל צעיר, כמובן שפול היה שם. ביום השני של פסח בתחילת המגיפה הגדולה, כשצריך היה לשנע עזרה לבית זקנים, פול ואשתו (העובדת במשרד ראש העיר) נרתמו מיד לעזרה ודאגו שזה יקרה יומיים למחרת - בחג האיסטר (שכן פיקוח נפש דחה הן את פסח והן את איסטר). לא צריך לבקש ממנו. לא צריך להתחנן או להתחנף או לשחד אותו בארוחות יקרות בבתי מלון מפוארים. לא צריך לשלוח אותו ארצה (כל חייו הוא פחד לטוס, עד אותה טיסה ראשונה לארץ הקודש, היא ארץ אבותיו).
מבחינות רבות, פול קורץ מזכיר לי את שותפתי לכתיבה ולרדיו. יהודיה אמריקנית מדטרויט במקור שעד עשורה השביעי לא הייתה בארץ, ובכל זאת אין אדם יותר נאמן ממנה למדינת ישראל ולעם היהודי. היהדות זורמת אצלה בדם, היא חלק מה-דנ"א שלה, ואת הידע, האהבה, הנחישות וההתמדה היא ירשה, ומעבירה לדורות הבאים, באותה צורה נפלאה המבדילה אותנו מכל העמים; שכן כולנו עמדנו למרגלות הר סיני במתן תורה, וכולנו נזכה לתחיית המתים עם בוא המשיח. לא צריך להסביר לה, לשכנע אותה או להעבירה לצדנו. היא ניצבת שם בראש ואומרת "אחרי"!
באותה שיחת טלפון (שלישית במספר במערכת הבחירות הנוכחית), עצרתי את פול, שכן הוא חזר על אותן נקודות המשוננות היטב אצלו, אך אותי הן לא עניינו. הוא לא היה צריך למכור את עצמו, להזכיר את הישגיו או את מה שעומד בפנינו. לפול, כאמור, יתרת זכות נצברת כה גבוהה, שעד סוף ימיו הוא יכול לפדות אותה, ועוד תשאר לו יתרה רבה.
מה שענין אותי ביותר הוא דווקא שהמתחרה נגדו הוא רץ הוא דמוקרטי, ופול מורט שערותיו שכן "הוא מתאר עצמו כרואה חשבון, ואנשים חושבים שהוא שמרני, אך לא כך הוא. הוא מתפאר בשם משפחה לטיני, אך אין שום קשר בינו לבין הלטינים. הלוס אנג׳לס טיימס תומך בו (שווה ערך למועמד בארץ שעיתון הארץ בו יתמוך). הוא תומך בפלשתינים והאנטישמיות שלו תראה בעתיד".
כאן עצרתי, מודאג עד מאד. תמיד מבדר לשמוע דמוקרט היוצא נגד דמוקרטים "פרוגרסיבים" יותר. אך כולנו התנסנו בשנים האחרונות בחברת הקונגרס מניו-יורק ובחברתה, חברת הקונגרס ממיניאפוליס, ועוד שתי חברות אחרות, שביחד מהוות את ראש החנית נגד היהודים כולם (לטענתן אנחנו "מחזיקים בארנק הכסף" ו"יש לנו נאמנות כפולה", קרי אנחנו בוגדים בפוטנציה וגיס חמישי ונגד מדינת ישראל בפרט (הן לא מפסיקות לנסות לעצור את התמיכה הכספית בישראל, כמו גם את שיתוף הפעולה הצבאי, להעביר החלטות גינוי, להכיר בנכבה, וכו׳).
אך לא צריך להרחיק לכת לביצה ששמה וושינגטון. כאן בלוס אנג׳לס התובע גסקון משגע את הדמוקרטים (וגורם לנזק רב ומתמשך וסכנה מוחשית לכולנו - לדוגמה, הוא משחרר פושעים יותר מאשר כולא אותם, ואלו חוזרים למעשיהם ביתר שאת). עד כדי כך שחברי מועצת העיר בורלי הילס, כולם יהודים דמוקרטים, יצאו בהצהרה שצריך להעבירו מתפקידו.
כשפול - חייל נאמן שבאופן עקבי עשה הכל למען מדינת ישראל והעם היהודי - מזהיר בפני מתחרה השונא אותנו, אני יודע שהמצב מסוכן. מסוכן מדוע, תשאלו? הלא את חברות הקונגרס היקרות מניו-יורק וממיניאפוליס בחרו שנית (והבוחרים של שתיהן רובם יהודים אמידים!), מה יקרה אם יהיה מישהו שמאמין שלפלשתינים זכויות ושאנחנו מדכאים אותם (רצח עם של ממש, רק שמספריהם הולכים וגדלים כל הזמן)?
המצב מסוכן שכן הקרקע הוכשרה ומוכנה להתפרצות אנטישמיות כפי שלא חווינו מזה מאה שנים. ארה"ב בפני מלחמת אזרחים, ואותה ארה"ב שהכרנו אינה כבר. המעצמה הולכת ומתפוררת ונמצאת בתקופת בין המיצרים, בדיוק כמו ירושלים בין י"ז בתמוז לבין תשעה באב. חורבן הבית (הראשון והשני) יקרה גם פה, ואימפריה נוספת תרד מגדולתה, כמו זו המצרית, הפרסית, היוונית, האותומנית, הבריטית, הרייך השלישי, הסוביטים ועוד.
דוקא בתקופת בין המיצרים עלינו להיות קשובים ולצאת לפעולה. החשוב ביותר הוא לצאת להצביע - כל זכאי הצבעה, כל בן משפחה וחבר וידיד ועמית לעבודה ולבית הכנסת. זו חובתנו. כך בארץ. כך גם כאן. שתי מערכות בחירות, בהפרש של שבוע זו מזו. החובה כאמור מוטלת עלינו.
