סיפור חייו של נתניהו עד כה

"ספר זה נכתב על-ידי בתשעת החודשים לאחר שעזבתי את משרד ראש הממשלה ב-2021" - במשפט זה מסיים בנימין נתניהו את ספרו האוטוביוגרפי רב הכמות "ביבי סיפור חיי" שיצא לחנויות ימים ספורים לפני הבחירות לכנסת ה-25. נתניהו כתב אותו באנגלית. צוות שלם עמל על התרגום, העריכה וההפקה. אכן, הישג גדול כשלעצמו לכותב ולהוצאה. כמעט 600 עמודים בתשעה חודשים! היו שתמהו: האם בכך מסכם בנימין נתניהו את הקרירה הפוליטית רבת השנים שלו? או שמא מיהר להוציאו לאור כ"בוסטר" לתמיכה בו בהצבעת העם? ואולי הוא נועד לענות לכל מבקריו, הן בתקשורת והן בקרב כותבי הביוגרפיות על אודותיו?

שכן בחודש שקדם לבחירות הופיעו בבת אחת, לבד מספרו שלו עצמו, עוד שלושה ספרים על אודותיו: האחד של יוסי לוי, מי שהיה תקופת-מה יועצו הפוליטי והפך ליריבו המר, שלא לומר לשונאו, במאמרים שפירסם מעל דפי הארץ ועכשיו בספרו "רק ביבי" שכבר זכה לשבחיהם - איך לא - של אהוד ברק, אהוד אולמרט ועוזי ארד. ספר שני הוא של יפה מוטיל, "ביבי ואני", המתאר באהדה בלתי מוסתרת את תחילת דרכו של נתניהו בשדה הפוליטיקה הישראלית, שלושה חודשים ב-1988, כאשר הכותבת הייתה מבכירי הצוות המלווה אותו. ספר שנכתב בשפה ספרותית קולחת. וספר שלישי - "צופן נתניהו", מאת מזל מועלם, הפרשנית הפוליטית של ערוץ הכנסת, שהוציאה תחת ידה ביוגרפיה מקיפה, המבוססת על מסמכים, ספרים ושיחות עם עשרות מרואיינים. שם שמזכיר שמו של ספר אחר שראה אור ב2020 - "סודות נתניהו" מאת קוה שפרן.

ארבעה ספרים שעניינם אדם אחד, מנהיג אחד, שאי אפשר להיות אדיש כלפיו, בין אם אלה הרבים האוהדים אותו, מעריצים אותו, ובין אם אלה המתנגדים לו, לדרכו, להתנהגותו, וכמובן גם לאידאולוגיה המניעה אותו.

תופעה "ספרותית" פוליטית שכזאת לא הייתה וכנראה לא תהיה עוד במקומותינו. תופעה המלמדת קודם כל על מרכזיותו של נתניהו בחיי האומה מזה למעלה משלושים שנה. רק על שני מנהיגים קודמים נכתבו שלל ספרים - בן-גוריון ובגין, וגם זאת לאחר רידתם מן הבמה הפוליטית. גם רבין "זכה" לספרות רבה, שעיקר עיסוקה ברצח של ראש הממשלה. לגולדה מאיר הייתה עדנה, בכמה ספרים, שעיקר עניינם - מלחמת יום הכיפורים. מצער הדבר כי על יצחק שמיר, ראש הממשלה השביעי, שרבים, גם בשמאל, מתגעגעים אליו כיום, טרם נכתבה ולו ביוגרפיה אחת. אולי עבודת דוקטור הנחקרת עליו תיהפך בבוא העת גם לספר.

מנחם בגין לא הספיק לכתוב את ספרו האוטוביוגרפי "בדור השואה והתקומה", וזהו ללא ספק הפסד גדול לכולנו, ואילו יצחק שמיר כתב לאחר פרישתו את "סיכומו של דבר". סיפור עצמי, בלא אגו, בלא רכילויות, בלא פרטנות יתר. ספר צנוע של מנהיג צנוע.

נתניהו הוא כמובן הדמות המרתקת ביותר מבין מנהיגי ישראל, באורך כהונתו בתפקיד הרם, בהתנהלותו, בהחלטותיו, ומעל לכל - באישיותו ובשאפתנותו. דומה שהוא כבר נחשף לחלוטין, הכל ידוע עליו, על גחמותיו, על מניעיו ועל חייו הפרטיים, ובכל זאת ממשיכים לחפור ולדוש בו. האם מבול הספרים הזה פיענח את סוד אישיותו? ישפטו הקוראים. כלומר, אלה שיעמוד להם כוחם לקרוא ספר כלשהו מן השפע הזה. והרי האיש עודנו פעיל ומוביל, מאפיל בנוכחותו במרחב הציבורי על כל פוליטיקאי אחר, בין אם הוא שייך לעבר ובין אם הוא פעיל בהווה. ניתן לומר, על כן, שהביוגרפיות, שלא לומר ספרי העדות והזיכרונות, כמו גם שלל המאמרים והמחקרים, אינם מסכמים קריירה כה יוצאת דופן, אפילו במגרש העולמי.

העיתונאי בן כספית, אחד משונאיו היוקדים של נתניהו, מי שכל אחד ממאמריו הארכניים במעריב מדי יום ששי גדוש באיבה עזה שאינה בוחלת במילים קשות, נאצות, הוציא עוד ב2017 ביוגרפיה תחת שם בן מילה אחת (קל לנחש - "נתניהו"), כאשר קיווה כי נשוא כתיבתו מתקרב לסוף הדרך. הוא התאכזב, נאלץ לעדכן את ספרו ולהוציא כעבור ארבע שנים מהדורה "מעודכנת". למרות המאבק מעורר הבחילה שמנהל בן כספית בהתמדה נגד נשוא כתיבתו, נראה שעוד ייאלץ להוציא מתחת ידו מהדורות שלישית ורביעית של "נתניהו" שלו...

ביבי עצמו יודע, שהאוטוביוגרפיה שלו אינה סוף פסוק. עוד ייכתבו בה פרקים לא מעטים בשנים הבאות. בכתיבתו המזורזת ביקש למעשה להשיב לכל יריביו בשדה הפוליטיקה והעיתונות, ובן כספית בראשם. אין טענה נגדו שאין לו תשובה עליה, הוא עושה זאת בהרחבה ובשפה חד-משמעית, בלא חשבון לכל משמיציו-מבקריו. באופן טבעי אוטוביוגרפיה כמו-צ'רצ'יליאנית זו היא כבר בסט-סלר בעברית ובאנגלית. שכן גם בעולם ובמיוחד בארה"ב נתניהו נחשב לאחד המנהיגים הגדולים והמרתקים, גם השנויים במחלוקת. הציבור רוצה לדעת מה מספר נתניהו על עצמו, מה סוד אישיותו והצלחתו, איך הוא רואה את כשליו, מה הוא משיב לתוקפיו, מה הם שורשי אישיותו, בית אביו, אחיו יוני ז"ל, האמביציה הבלתי נדלית שלו, מאבקיו הפוליטיים, שרה רעייתו השלישית רבת ההשפעה, כתבי האישום, ועוד-ועוד שפע של נושאים ועניינים, שנוגעים בחיי כל אזרחי המדינה הזאת.

מדף ספרי נתניהו הולך ומתרחב. מבין שלל הספרים, שיצאו לאור ובוודאי עוד ייצאו, מומלץ במיוחד לקרוא את ספרה של אשת התקשורת מזל מועלם. ספר רחב יריעה, ענייני, הוגן, ללא משוא פנים לכאן או לכאן. הכתיבה רהוטה, מבוססת כהלכה, ומעל לכל - מרתקת. שבע שנים היא עבדה על הספר. אין היא מהססת לטפל בכל פרשיות נתניהו, הישגיו וכשליו, מניעיו ושאפתנותו, בהבאת ציטוטים מפי יריבים ואוהדים, נותנת לקורא להסיק את מסקנותיו בעצמו, בלא שדוחסים לגרונו או לראשו אג'נדה מוטית.

ספר סיפורי-מחקרי לעילא ולעילא, הנקרא בעניין רב, ומקנה תמונה מאוזנת, מקיפה, של האיש, שורשיו, פועלו ומנהיגותו. איש שרבים מאלה שעבדו לצידו - הפכו ליריביו, הוציאו דיבתו ברבים. והשמות הם רבים: "הנסיכים" (לא כולם!), ליברמן, בנט, שקד, האוזר, הנדל, עוזי ארד, ושלל יועצים שעשו במחיצתו בפרקי זמן קצרים והוציאו דיבתו ברבים, לרוב בחוסר אמינות. בנימין נתניהו ממשיך להוביל מחנה גדול, והיו מי שכינוהו: "גוליבר בארץ הגמדים". בנימין נתניהו חוזר שוב להיות ראש הממשלה. ממשיך להוביל מחנה גדול, אינו יורד מהכותרות וספק אם יירד בשנים הבאות. עוד הרבה שנים יעמוד במרכז חיינו ונראה כי עוד ספרים רבים ייכתבו עליו.