"נֶגַע וְקָלוֹן יִמְצָא וְחֶרְפָּתוֹ לֹא תִמָּחֶה", ספר משלי, פרק ו', לג'.
הביטוי "עבירה שיש עמה קלון" הוא מונח משפטי המתאר עבירה שדבק בה פגם מוסרי אשר יש בו כדי להשפיע על מעמדו העכשווי או העתידי של מבצע העבירה. מן הבחינה העניינית, הקלון שבו אנו דנים, אומנם נובע מביצוע העבירה, אבל יותר מישהו דבוק בעבירה מסוימת, הוא טבוע בעושה, במבצע העבירה ונוגע למעמדו העכשווי או העתידי בתחומי פעילותו או מקצועו, משלח ידו או תפקידים שהוא מבצע.
למעשה, בכל עבירה טבוע קלון מסוים, אולם לא לקלון הרגיל הטבוע באופן מינימלי בכל עבירה כיוון המחוקק בעשותו שימוש בביטוי "עבירה שיש עמה קלון", מושג זה מתייחס לפגיעה מיוחדת, קשה מהרגיל, בעקרונות של מוסר, אשר בשל חומרתה כרוכות בה תוצאות מעשיות מעבר להרשעה בעבירה והטלת עונש בהליך הפלילי. בהקשרים השונים, שבהם מדבר המחוקק במונח "קלון" משקף מונח זה עמדה ערכית-מוסרית, ומוסיף לעבירה יסוד של שלילה החורג מהמימד של הפרת החוק גרידה.
הנפקות לקיומו של קלון בעבירה
קיומו של קלון, כאמור לעיל, מגביל את האדם שבו דבק או אף שולל ממנו לחלוטין את ההכשר למלא תפקידים ציבוריים שונים או לשמש בעיסוק הדורש מידה מיוחדת של יושרה ושל ניקיון כפיים. לפיכך, את המשמעות שתינתן ל"קלון" בהקשר של דרעי, יש לגבש בהתאם לתפישה באשר לתפקיד של שר האוצר ואמות המידה המוסריות והנורמטיביות להן הוא מחויב מכוח עיסוקו. אם כן, בהקשר זה עבירה שיש עמה קלון צריכה להיחשב זו המעידה על כך שכבוד השר אינו מכבד את החוק ואין מרותו של החוק עליו; עבירה המעידה על מבצעהּ כי אינו שועה לאותם כללים ועקרונות שהמערכת אליה הוא משתייך אמונה על שמירתם, על כיבודם ועל הטמעת הציות להם; עבירה שיש בה לפגוע בכבודה של המערכת כולה.
בנוסף, יש שעבירה תיחשב כבעלת קלון אם היא מעידה על אופי פגום, על העדר שליטה ביצר או על תפישה אתית מעוותת של תפקוד שר האוצר והחוק בחברה. כידוע, המושג קלון הוא מושג עמום, ויכול שהוא יישא בחובו משמעויות שונות בהקשרים שונים. לפיכך, יש לפרש אותו בהתאם לתכלית החקיקה, והוא מתייחס לרכיב הבלתי מוסרי של העבירה.
מושג הקלון נגזר מתוך אותן תכונות שהן חשובות אצל שר האוצר, על-מנת שנוכל להיות בטוחים שהוא ממלא תפקידו בשירות הציבור כשורה, ועל-מנת שאמון הציבור והמערכת המשפטית במי שממלא תפקיד של שר האוצר לא ייפגע. מושג הקלון ניזון מתפיסות ערכיות ומאמות-מידה מוסריות הרווחות בחברה, וכשהוא דבק במעשיו של אדם הנמנה עם הממשלה, נבחנת השאלה איזו השפעה יש לכך על מידת כשירותו של אותו אדם להמשיך ולעסוק כשר בממשלה בכלל, ומה היא השלכת מעשי הקלון על תדמיתה ומעמדה של הממשלה כולה בעיני הציבור !!!.
על עבריינות מס וקלון
בית המשפט העליון קבע כבר לפני עשרות שנים: "אינני מוצאת עיגון לתפיסה המקלה עם עבריינות מס בין במערכת הנורמטיבית שהונחה בחקיקה ובין בגישתה של מערכת השיפוט לתחום זה. נורמות החקיקה מחמירות עם עברייני מס, במיוחד בעבירות הנעשות בכוונה מיוחדת להתחמק ממס תוך שימוש באמצעי כזב, הפוגעים בראש וראשונה בקופה הציבורית שהעשרתה נועדה לספק את צורכי החברה כולה, ובתוכם צרכי רווחה שונים.
אולם חומרת המעשים אינה מצטמצמת להיבט הכספי בלבד. עבריינות מס גובלת בפגיעה עמוקה בעקרון השוויון שהוא עקרון חברתי ראשוני בעל מימד חוקתי, המורה, בצד הדאגה לשוויון זכויות בין כל האדם, גם על חובת נשיאה משותפת ושוויונית בנטל החובות לספק את צרכי החברה כולה. שוויון בזכויות אינו בר-מימוש באופן מלא בלא קיום שותפות שוויונית והוגנת בנטל העמידה בחובות כלפי החברה ובכלל זה חובות בתחום הביטחון והשירות הלאומי, הכלכלה, ותחומי חיים אחרים. בתוך כל אלה משתלבת גם החובה המשותפת לשאת בנטל תשלומי המיסים, הנדרשים לגיבוש יכולתה הכלכלית של החברה ולסיפוק צרכי הכלל והפרט.
העמסת נטל המס על כתפיו של חלק מהציבור תוך התייחסות מקילת ראש להתחמקותו של חלק אחר מנשיאה בעול זה כמוה כהפרה ממשית של עקרון השוויון ופגיעה בצו מוסרי-חברתי מן המעלה הראשונה...
", ובגוף החברה הישראלית בפרט. אולם הסנקציה החברתית, בהבדל מהפלילית, היא עדיין סלחנית ואין היא עולה בקנה אחד עם חומרתן האמיתית. ההשתמטות מתשלום מס גורמת, נוסף לעוול החברתי החמור, גם נזקים שאין להם שיעור לעתיד הכלכלה הישראלית... ההעלמה מגדילה את אי-השוויון שכן, בדרך כלל, ההעלמה היא נחלתם של בעלי ההכנסות הגבוהות דווקא...
"בהטלת עונשי מאסר אלה מביעה החברה המאורגנת את סלידתה מהתנהגותם העבריינית של מעלימי המס, ומטביעה עליהם אות קלון.
ידעו נא עברייני הצווארון הלבן כי "צווארונו של עושה העבירה הזו אינו "לבן" והריהו כצווארונו של כל פורץ ושודד שהאחד שודד את קופתה של המדינה והאחד שודד את קופתו של הפרט"...
ידעו נא אנשי המסחר, המלאכה והתעשיה, אנשי מקצועות חופשיים וכיוצא בהם, כי אנו מתייחסים בחומרה יתרה למעלימי המס..."
ויודגש, חומרתן של עבירות המס המבוצעות על-ידי נישום רגיל הינה גבוהה, קל וחומר עת מבוצעות עבירות המס על-ידי נבחר ציבור, האמור לשמש כדוגמה ומופת להקפדה על שמירת החוק ונדרשים ממנו רמה מוסרית ויושרה אתית הגבוהים מן האדם מן הישוב.
"... נושא הקלון מחייב הנמקה ונעשה כן בתמצית. רואים אנו לנכון לקבוע כי יש קלון בעבירות של אי-דיווח למע"מ, להבדיל מרשלנות של דיווח אחד, למשל, או ממצב של היעדר הכנסות בכלל, מקום שאין גריעת הכנסות מן הקופה הציבורית. אכן, על פני הדברים נשמע אי-דיווח כעניין טכני, ולא היא. בדיני המס כולם, ולעניין זה אין הבדל מהותי בין מס הכנסה, מע"מ או מס אחר, אי-דיווח פירושו שליחת יד לכיס הציבור. אין הבדל ערכי ומוסרי גדול בינה לבין שליחת יד בכספי הזולת או גניבה ממנו, עבירות שלגבי נבחר ציבור לא רק יגבשו קלון אלא עלולות לשלול את כשירותו לשרת את הציבור לשנים ארוכות אם לא לצמיתות..."
