כשאסתר המלכה נדרשה על-ידי דודה, מרדכי היהודי, לגשת אל המלך אחשוורוש גם מבלי שנקראה אליו, ביקשה אסתר ממרדכי כי יעניק לה את הביטחון בהצלחת שליחותה, תעודת הביטוח הייתה קריאתה: "לך כנוס את כל היהודים". אסתר ידעה כי מול האבחנה שהובילה לרצח היהודים, "ישנו עם אחד מפוזר ומפורד", התגובה חייבת להיות עת כינוס.
העם היהודי במדינת ישראל מצוי באחת מהשעות הקשות שלו, שעות המחלוקת, הפילוג, הבידול, הרחבת השסעים, העמקת התהומות, שבירת הגשרים המחברים, מאחדים, יצירת בקעים במכנה המשותף היהודי. הסולידריות היהודית, הערבות ההדדית שהיו חומת המגן בעתות משבר ובימי סער, מאבדות אט אט ממעמדן ומפנות מקומם לגברת שנאה ולמר זעם ותסכול.
אין חלק אחד בלבד האשם במציאות המאתגרת והמסוכנת למדינת היהודים, חמש השנים האחרונות היו חמש שנות פרימה, פרימת חלק מהחוטים המחברים ביננו כבמלאכת מחשבת, שנים שזכות הדיבור ניתנה לחרם, זכות הקיום ניתנה לאיבה. אחד מסממני הפרימה השיטתית של החוטים המחברים הוא היחס להרוגי פיגועי טרור או נפילת חיילי צה"ל, הלכידות החברתית בכאב וביגון, הסולידריות הלאומית אשר כמעט ונעלמה.
ביום בו מזהים באבו כביר את גופותיהם של שבעת נטבחי פיגוע הטרור, עוד טרם שהובאו לקבורה, ביום בו הרופאים נלחמים על חיי הפצועים משני פיגועי הטרור, בחרו אלפי מתנגדי הרפורמה המשפטית לצאת להפגין, ועמדו דקה דומיה לזכר הנרצחים. אומנם היו מי שהודיעו כי לא ישתתפו בהפגנות, לא ינאמו, לא ישירו, אבל בערב של דמעות וכאב לצד דגלי מדינת ישראל שוב התנופפו בגאון דגלי הרשות הפלשתינית, דגלי האומה בה ההסתה לרצח יהודים היא לחם חוקם, בה האנטישמיות היא רוח המפקד, בה בשם דגל שנאה זה נרצחו שבעה בני אדם, רק בשל היותם יהודים כולל אזרחית אוקראינית שעבדה בסיעוד.
בזמן בו החל מסע ההלוויות של חלק מנרצחי הפיגוע, ברדיו לא נשמעו מנגינות אבל, לא היו תוכניות השמורות לימים נוראים שכאלה, לוח השידורים בטלוויזיה לא השתנה, יצירות המופת "הישרדות" ו"הזמר במסכה", תוכניות הבידור, שודרו, "סמל הסולידריות" עם המשפחות המלוות אהוביהן בדרכם האחרונה.
ימיה של המחלוקת כימיו של היהודי הראשון מיום עמדו על בימת ההיסטוריה. מותר שתהיינה מחלוקות ואפילו מחלוקות חריפות, עם זאת אסור לעולם לשכוח כי אנשים אחים אנחנו, אסור לשכוח כי סוד הצלחתו וחוסנו של העם כעם בערבות ההדדית, באחדות, אחדות לא אחידות.
אויבנו ושונאינו המבקשים להשמידנו רואים את התהליכים המתרחשים בחברה הישראלית, שומעים את קולות המחלוקת, השאה הפנימית המחלחלת, האיבה שאינה פוסקת, החרמות והגידופים. מבקשי נפשנו ערים להקצנה הנוראה בשיח, עמותות ממומנות על-ידי "אויבי יהודים" בעולם, ארגוני "זכויות אדם" זורעים דמורליזציה בחברה הישראלית, מרסקים באופן מתוחכם את המכנה המשותף, מפרקים בשיטתיות את הצביון היהודי של מדינת העם היהודי היחידה.
חוסנו של עם הוא ערובה לעמידתו ברוח איתנה מול אתגרים מורכבים ככל שיהיו. אויבנו הצופים בלהבות האש המאיימות לשורפנו מקבלים רוח גבית ובטוחים כי לא בטילים וברקטות יכניעו את היהודים בביתם, די לאפשר להם להמשיך לפורר את ה-ביחד היהודי, די בלא להפריע להם בהתגוששות המסוכנת. כעת הזמן לעת כינוס, מכל חלקי העם, מחלוקת מתוך עוצמה, מאבק מתוך אהבה, לעד זכרו, אנשים אחים אנחנו.
