האם ירושלים הייתה עיר ערבית-מוסלמית [חלק א']

האג'נדה הפלשתינית מבוססת על התזה שירושלים הייתה עיר ערבית-מוסלמית מאז כיבוש הארץ בידי הערבים ב-640 . תזה זו היא חסרת בסיס לחלוטין ומהווה שכתוב של ההיסטוריה לצרכים פוליטיים-לאומיים. מאמר זה הוא ראשון בסדרת מאמרים הסותרת את הטענה הערבית/מוסלמית.

א. ירושלים הייתה עיר יהודית במשך 1,000 שנים - מהמאה ה- 10 לפנה"ס עד חורבנה של ירושלים בידי הבבלים ב-587 לפנה"ס הייתה ירושלים עיר יהודית. היא חזרה להיות עיר יהודית ב-538 לפנה"ס בעקבות הצהרת כורש והייתה עיר יהודית עד לחורבנה של ירושלים בידי הרומאים ב-70 לסה"נ.

ב. ירושלים לא הייתה עיר ערבית/מוסלמית תחת הכיבוש הערבי (640 - 1099) - עד הכיבוש הערבי, כלומר מ-70 עד 640 לסה"נ - קרוב ל-600 שנים - היו תושביה נוצרים. לאחר הכיבוש הערבי עשו השליטים הערבים מאמצים להפוך את ירושלים לעיר מוסלמית על-ידי יצירת מסורות איסלמיות והזמנת מוסלמים להתיישב בעיר.

יצירת מסורות איסלמיות

השליטים הערבים פעלו ליצירת מורשת מוסלמית בארץ. האומיים שאפו להפוך את ירושלים מעיר בעלת אופי נוצרי לעיר בעלת אופי מוסלמי. על-פי אל-יעקובי, הכליף האומיי עבד אל-מלכ ובנה את כיפת הסלע כתחליף למכה. המסגד נבנה על חורבות בית המקדש היהודי. בגג של כיפת הסלע מופיע התאריך שנת 72 להג'רה שהיא שנת 691/2 אם כי יש הסבורים שכיפת הסלע נבנתה ב-685. ייתכן שהתאריך על הגג סימן את סיום הבנייה. בניית כיפת הסלע נועדה להפוך את המקום לקדוש למוסלמים במטרה להתחרות במרכז הדתי במכה, שהיה תחת שלטון מתחרה, אבן א- ובייר.

יחסי האיבה בין שליט חצי האי ערב לבין בית אומייה הם שהכתיבו את המאמץ להפוך את ירושלים לתחליף למכה. במסגרת המאמץ לפיתוח מסורות הקושרות בין ירושלים והאיסלאם, הוכנסה המסורת על ביקורו הלילי של מוחמד בירושלים. למשה שרון יש הסבר אחר לגבי הסיבה להקמת כיפת הסלע. לדעתו הוא הוקם כדי להפגין את עליונותה של הדת החדשה על הדתות הישנות, היהודית והנוצרית. הגיאוגרף הערבי אל-מקדסי, שחי בסוף המאה ה-10, היה בדעה שהמסגד נבנה כדי להתחרות בכנסיות המפוארות של הנצרות. גם השליטים העבאסים והפאטימים המשיכו בטיפוח מורשת ירושלים כעיר מוסלמית.

אמצעי נוסף להפוך את ירושלים לעיר מוסלמית הקדושה לאיסלאם היה להפכה מעיר שתושביה נוצרים לעיר שתושביה מוסלמים. השליטים הערבים עודדו מוסלמים להתיישב בעיר. אבל על-פי עדותו של אל - מקדסי, מסוף המאה ה-10, המאמץ לא זכה להצלחה יתרה. לעומת זאת מספר היהודים גדל לאחר שהותר להם לחזור ולגור בעיר. הנוצרים נותרו הקבוצה הגדולה ביותר בין תושבי העיר.

בשלב הראשון הושאר שמה הרומי של ירושלים, איליה קפיטולינה, אבל לאחר מכן הוחלף שמה לבית אלמקדס (בית המקדש), ובשלב מאוחר יותר לאלקודס (קודש, בערבית).

הנוצרים

העילית היוונית-נוצרית ברחה מהעיר ערב הכיבוש הערבי-מוסלמי ובעיר נותרו אלה שלא היו בעלי אמצעים לברוח. הנוצרים סבלו מהתנכלויות מצד השלטון והאוכלוסייה המוסלמית אבל הנוצרים היו הרוב המכריע של האוכלוסייה בעיר לאורך רוב התקופה הערבית-מוסלמית.

היהודים, שנאסר עליהם לגור בעיר מאז 70 לסה"נ קיבלו רשות לחזור ולהתיישב בעיר. 70 משפחות עברו לגור בשכונה בדרום העיר ליד הר-הבית ושעריו. לקראת תום התקופה עברו יהודי העיר להתגורר בחלק הצפון מזרחי של ירושלים, שם השתתפו בהגנת העיר בעת המצור הצלבני וספגו את מלוא עוצמת ההתקפה שהביאה לכיבוש העיר.

המיעוט המוסלמי שהתיישב במשך הזמן בעיר התגורר רוב השנים בשכונות הנוצריות ורק לקראת סוף התקופה עבר להתגורר באזור אחר של העיר.

יש להבחין בין סגנון החיים הערבי, השירעוב שכפו השליטים הערבים על תושבי הארץ בתקופת הכיבוש הערבי-מוסלמי שנותר בעינו מאז ועד תקופת המנדט הבריטי ולבין ההרכב האתני-דתי של האוכלוסייה.

ג. ירושלים הייתה עיר נוצרית תחת הכיבוש הצלבני (1099 - 1190) - תושבי העיר הלא-נוצרים - מוסלמים ויהודים - נטבחו על-ידי הצלבנים ובעיר נותרה אוכלוסייה נוצרית בלבד. כיבוש העיר על-ידי הצלבנים הביא לחיסול הקהילה היהודית ועל היהודים נאסר לגור בעיר. הצלבנים עודדו הגירה ונוצרים מהאזור החלו להתיישב בעיר ומספרם הכולל של הנוצרים היה בין 20,000 ל-30,000.

ד. ירושלים הפכה למוסלמית, האיובים (1190 - 1260) - בשנת 1190, שלוש שנים לאחר כיבוש ירושלים על-ידי סלאח א-דין, נוסדה מחדש קהילה יהודית בעיר. עם כיבוש ירושלים על-ידי האיובים השתנה המצב המשפטי והחלה תקופה של סובלנות כלפי היהודים. סלאח א-דין הזמין את היהודים לחזור לירושלים לאחר שכבשה ובירושלים חזרה וקמו שלוש קהילות יהודיות.

המאבק בין הצלבנים למוסלמים על השליטה בארץ הסתיים והארץ הפכה לארץ קדושה למוסלמים. לאחר ניצחונו של סלאח א-דין החלה עלייה לרגל לארץ מעירק, מצרים, אסה"ק וארצות נוספות. העלייה לירושלים נחשבה לחג' קטן בהשוואה לחג' הגדול של העלייה לרגל למכה. סלאח א-דין בנה מקלטים כדי לארח את עולי הרגל. סלאח א-דין והאיובים טיפחו את אופיה המוסלמי של העיר גם על-ידי הקמת מוסדות דת איסלמיים. כורדים ששרתו בצבא ובמוסדות השלטון התיישבו בעיר והקימו את שכונת הכורדים.