בחג הפורים הזה, עם שלם לובש ופושט תחפושות, עוטה ומסיר מסכות, עין אחת בוכה ועין אחת צוחקת, פורים תשפ"ד, פורים של מטוטלת הנעה בין זיכרון לגעגוע, בין כאב לגבורה, בין חיים למוות, בין ייאוש לתקווה, בין תבוסה לניצחון, עין במר בוכה ולב המתאמץ מאוד להיות בשמחה.
בימים אלה, כמו בימים ההם, הסתר הפנים הנורא מתגלה לעין כל, הסתר הפנים שחווה עם שלם בטבח שבת שמחת תורה, אז כנגד כל הסיכויים וההיגיון הביסו לרגע טרוריסטים עלובים את הצבא החזק במזרח התיכון, הביסו לרגע את הטכנולוגיה המתקדמת בעולם, וביצעו את אחד מהפשעים הנוראיים. מישהו עטה על פנינו מסכה אטומה, מסכה של ההולכים כסומים באפלה, מסכת המובסים לרגע.
עם שלם עוטה מסכה כדי להסתיר את היגון והצער, להסתיר את החרפה והבושה, להסתיר את הכאב והגעגוע, להסתיר את החוסר הנורא, את השבר שהיה כחרס הנשבר. עם שלם עוטה מסכה להזכיר כי הוא, דור הניצחון, דור הגבורה, דור העוז וההדר, דור התחייה והתקומה, דור התקווה, דור האמונה, דור של עם עתיק נטוע היטב בשורשי אדמתו.
עם שלם עוטה מסכה, כדי לחייך למרות הנופלים, לשמוח למרות החטופים, לרקוד למרות הפצועים, להרים כוסית לחיים למרות הגולים בתוך עמם, פליטים בארצם. עם שלם עוטה מסכה ומזכיר כי הרוח היהודית-ישראלית, רוח הערבות ההדדית שבה לנשב במלא עוזה, במלא תפארתה, במלא כוחה והיא רוח שכולה עוצמה. רוח ההתנדבות, רוח השיבה לכור מחצבתנו, למקורותינו, למעיין ממנו שאבו אבותינו, רוח שאין שנייה לה.
עם שלם עוטה בפורים זה מסכה והיא של צחוק ודמע, מסכה לוחצת ומכאיבה, מחבקת וחומלת, ספוגה בצער ובגאווה, מסכה יהודית ישראלית, מסכה של עם הנלחם על חייו, על קיומו, על חרותו.
בימי פורים אלה עם שלם מסיר את המסכה מפני אוהבים המתנהגים כאויבים, מפני אנטישמים וגזענים שונאי יהודים, מפני מבקשי רעתנו שאינם זקוקים לסיבה, מפני מבקשי נפשנו שאינם זקוקים לתירוץ, עם שלם מסיר את המסכה מהעולם הצבוע, העולם ההפוך, העולם בעל הרגישות הסלקטיבית, העולם האוהב את היהודים במותם, העולם שאבד את מצפונו ומצפנו.
עם שלם מביט בנשף המסכות, במשתה האיוולת, בחושך המוסרי המכסה את העולם, מביט ותוהה, מי הם האנשים הללו האומרים לאור חושך, לטמא טהור, ללבן שחור לטוב רע?
עם שלם לובש בגדי מלכות וארגמן, מצנפת זהב לראשו, אוחז בשרביט המלך, חותם של ניצחון בידו, עולה על הסוס האציל וקורא בקול ברור וצלול, קול הנשמע מראשית העולם ועד קצהו ככה ייעשה לעם אשר אלוקיו חפץ ביקרו, עם הנצח אינו ירא ומתיירא מחרפת האדם ההופכים לילה ליום. עם שלם עוטה מסכה ומתוכה נשמעת קריאה אחת, קריאת הדורות: עם ישראל חי.
