אני פורים

בחג הפורים הזה, עם שלם לובש ופושט תחפושות, עוטה ומסיר מסכות, עין אחת בוכה ועין אחת צוחקת, פורים תשפ"ד, פורים של מטוטלת הנעה בין זיכרון לגעגוע, בין כאב לגבורה, בין חיים למוות, בין ייאוש לתקווה, בין תבוסה לניצחון, עין במר בוכה ולב המתאמץ מאוד להיות בשמחה.

כשעבדתי בבית ספר 'דנמרק' הייתי מחנך של כיתה ט'. באותה כיתה לימד גם מורה להיסטוריה, נקרא לו פרישטיק. הוא היה תמיד חסר מנוח, אך התלמידים למדו עם הזמן להסתדר איתו ועם קפדנותו.

התנ"ך מספר את קורותיו של עם האלוהים. זו הפסיכולוגיה שהורגלנו בה כאלף שנים: אלוהים בראשנו, בעוד שהנביא והמלך היו נציגי העם מולו. הפוליטיקה המופיעה בספר הספרים התנהלה בשני מישורים גלויים, לא רק בינינו לבין עצמנו ומול אומות העולם, אלא גם במישור המטאפיזי, מול אֵל שכרת עמנו ברית שבה התחייב להובילנו בגיא צלמוות של ההיסטוריה, לא רק בהיותנו במולדת, אלא גם מחוצה לה.

היו ברוכים - עורכות-דין ועורכי-דין - חדשים ורעננים. חג פורים בפתח, חג שמח; ברכות גם לרגל רמדאן. אנו כּמהים לשמחה. רבים מאיתנו יקראו את מגילת אסתר. הרבה עבר עלינו בין גלילה של שנה שעברה, לגלילה של שנה זו. שנה קשה מבית ומחוץ. בעיתות צרה וצוקה, אנו מגששים את דרכנו, מבקשים לעיתים לשאוב נחמה ותובנה מבארות המים, ממעיינות החכמה שהותירו לנו קדמונֵנו.