מילים אומרות ומילים מדברות. המילה "מחתרת" מדברת יותר משהיא אומרת. היא מדברת אליי גיבורי המק"י, המחתרת הצרפתית, שהצילה את
כבוד הטריקולור שוישי הניפה על התורן המחולל של צרפת, שליבה פעם בערים הכבושות, לאורך פסי הרכבת שהלכו מדרנסי לאושוויץ, בין ביתרי היורה והאלפים. הייתי ילד, אבל חייתי אותה. היום אני יודע כי ממנה ניטעה בי האמונה בתקווה הבוערת גם כשדורכים על פתילה.
מאז מדברת אליי כל מחתרת שקמה, מעטים שסירבו לחיות כרמוסים להיאבק בכל מגף דורסנית, על כיבוש הפסגה המצטיירת בגבהים כמאוייתת אותיות "חרות", כשלמטה, בעולם של ברזל סורגים ופלדת פנצרים אטומים, נעקרו אותיות חרות מאלפאבתית הקיום.
ביום בואי לארץ ישראל במוצאי פסח התש"ו, במחנה העצירים עתלית, שמעתי ראשונה על אצל ועל לחי ועל הגנה, ובשנה-שנתיים הראשונות לחיי כאן, ספגתי לתוכי את האדווה הגדולה של גבורת בחורים ובחורות, שהדביקו כרוזים בלילות בהם שרו את שירת הגבורה והאמונה והכמיהה לחופש לדרור ושל ההתמודדות הנועזת -עד גרדום - בספר הלבן ובאדישות השחורה של אומות עולם לחלומה של יהדות פצועה ומדממת להקים את מולדתה המתחדשת בארצה.
היא מדברת אליי את סיפורה של שיירת יבודי אתיופיה במדברות סודן, את סיפורה של יהדות הדממה בערבות רוסיה ובשלגים הלוחכים את הכיכר האדומה, את עלילות בגדד ודמשק וקהיר, את הגבורה של סירות ושיירות ושבילי הרים מחוקים בהם נעים פליטי גולה ונערי ונערות גאולים מוליכים אותם בייתה.
המילה "מחתרת" אם היא עולה על דל שפתיי, היא עולה בהערצה שלא דהתה עם הזמן ששרדה גם את ידיעותיי על מאבקים רחוקים וקרובים שההערצה אינה יפה להם, אבל "מחתרת" נשארה מילה שמדברת אליי דרך ארץ, בשפה שליבי מדבר בה גם הוא.
קשה לי על כן, מאוד מאוד קשה לי, לשמוע עתה השכם והערב, שחבורת הנערים שפשטה בתג מחיר על זיתים ועל בתים ועל קירות מסגדים וכנסיות ועל בתים בהם נמים תינוקות את שנתם והעלו אש באשר שם הם חמקו מן הדין ומן החוק ומן התורה ומן היושרה האנושית בשם הזיה מטורפת הגויה בשברי סיסמאות קלוטות משיח ההופך ערכים לזדונות. קשה לי קשה לי עד מאוד להשלים שקוראים להם מחתרת. לא רק מפני שאין להם לא היררכיה של מחתרת כפי שהמומחים לכל יודעים להסביר. לא רק מפני שאין להם פירמידה ברורה של פיקוד ושל מטות ושל משנה סדורה, אלא מפני שאיפה הם ואיפה האליטות שיצאו מן הרמות בהיכלות האדם להקריב חייהם על החופש ועל הדרור, איפה הן ואיפה אצילי החלום שחרפו נפשם בשם עמם כולו להביא חרות על העולם.
זה מחתרת? הם חוטאים לעצם המושג מחתרת. הם מחללים את שמה. הם נושאים אותו לשווא. אומרים מחתרת. זה נוח. זה מונח טכני. מרוקן מתוכנה של מחתרת. אומרים. אבל מדברים...?
