הדיאלקטיקה השיקרית שוב עובדת

הדיאלקטיקה השיקרית שוב עובדת שעות נוספות. במערכות העיתונים שוב טורחים להסתיר את האמת מן הציבור. הערבים שוב מתייחסים אלינו כאל עדת מטומטמים - וכולנו ביחד שוב מתחילים להשתכשך במדמנת השקר.

כאילו ששום דבר לא קרה בשלוש השנים האחרונות; כאילו שאיננו יודעים שהערבים אינם רוצים במדינה היהודית - יהיה אשר יהיה גודלה; כאילו שאם ניסוג מן 'השטחים' ונגרש משם מאות אלפי יהודים יוכלו "יהודי שפלת החוף" לחיות בשובה ונחת, ברווחה כלכלית, 'בלי בג"צ ובלי בצלם'; כאילו שיש הבדל כלשהו בין 'השטחים' שנכבשו ב-1948, במילחמת העצמאות, לבין 'השטחים' שנכבשו במילחמת ששת הימים, 19 שנים לאחר מכן; כאילו שהערבים מוכנים לוותר על מאות מקומות היישוב שנלקחו מידיהם בידי היהודים במאה השנים האחרונות, או להשלים עם 'השכונות היהודיות' שניבנו במזרח ירושלים לאחר שהעיר "חוברה לה יחדיו".

הרי את 'תורת השלבים' הערבים לא כתבו לאחר שצה"ל סילק את משטרו של חוסיין מיהודה ומשומרון; וגם בפעולות הטרור הם לא פתחו רק לאחר ש"כבשנו" את חבל עזה מידי המצרים. ההתנגדות הערבית, לצורותיה השונות, החלה מיד עם בואם של המתיישבים הראשונים לארץ-ישראל בשלהי המאה ה-19. גם מעשי הטבח ביהודים לא החלו ב-1967. חבל שאף אחד לא יודע לספר את הדברים לדורות הצעירים - לאלה ששרים 'שירי שלום' בכיכרות וחושבים שהעם היהודי כבש את "המדינה הפלשתינית" מידיו של 'העם הפלשתיני', ושזה מקור הצרות שלנו.

לערבים יש 21 מדינות משלהם, ואלה חולשות על כמעט 99% מן המזרח התיכון. לאחר מלחמת העולם הראשונה נקבע בהצהרת בלפור שקיבלה גושפנקא בינלאומית כי על הבריטים להקים בית לאומי לעם היהודי בארץ-ישראל - משני צידיו של נהר הירדן. לשם כך ניתן להם המנדט הבינלאומי שבו הם מעלו מיד עם קבלתו. מה שקרה אחר כך, כשמזרח הירדן ניתן לאחרים, כבר לא חשוב כרגע. אין גם טעם להזכיר עתה את חלקם של הבריטים בהשמדתם של מיליוני יהודים בתופת הנאצית. מה שחשוב עתה הוא שליהודים אסור לוותר על שום שעל מן השטח שממערב לירדן. הדבר הוא בנפשנו - ואסור ללכת שבי אחר אלה מבינינו שמדברים על 'שדים דמוגרפיים'. גם בגליל כבר אין רוב יהודי - ולכן לא מן הנמנע שלאחר שניסוג, חלילה, מיהודה ושומרון יתבעו מאיתנו נסיגה מעוד 'שטחים'; במיוחד מאלה ש'נכבשו' ב-1948.

'תורת השלבים' לא תיעצר בקו שביתת הנשק משנת 1949 - זה המכונה כיום "הקו הירוק".

אוטונומיה לערבים בגליל ובנגב וב'משולש' תהיה התביעה הבאה. אחר כך תבוא תביעה לפינוי 'שטחים' שנכבשו ב-1948. גם את 'זכות השיבה' אנחנו עתידים להידרש לקיים.

הדברים אינם בבחינת חלום בלהות. הם ייקרו, ללא ספק, אם רק נסכים לנסיגה מיהודה ומשומרון ולגירושם של מאות אלפי היהודים המתגוררים שם. ממש בדומה למה שקרה לצ'כים ערב מלחמת העולם השנייה כשראשי מדינות אירופה תבעו מהם 'למען השלום עם היטלר' לוותר על חבל הסודאטים.

יש מספיק אנשים, לא רק בעולם הערבי, שהמדינה היהודית היא לצנינים בעיניהם. את האנטי-שמיות הם מסווים עתה בטינה למדינה היהודית. הקריקטורות האנטי-שמיות בנוסח ה'שטירמר' הנאצי אפשר למצוא עתה בעיתונים רבים ברחבי העולם - ובמיוחד במדינות ערב. אסור ללכת שבי אחר מתק שפתיו של ג'ורג' בוש, איש הנפט מטקסס, או אחר דברי הכיבושין של מנהיגים ממדינות ערביות. תאוות הבצע של 'משפחת בוש' המורחבת איננה יודעת שובע. לשם כך מוכנים אנשיה לכרות ברית עם כל זב ומצורע - ולשלם בראשה של מדינת ישראל. אין כמו הנפט הערבי כדי להשיב את הסומק לפניהם של ה'בושים' על גרורותיהם.

ההסכמה של ממשלת ישראל ל'מפת הדרכים' הציבה את כולנו על מסלול של התרסקות והפכה בפועל את כל המפעל הציוני ללא-לגיטימי, שכן אם אנחנו בבחינת 'כובשים' ביהודה ושומרון, אז מדוע שלא יכתירו אותנו כ'כובשים', ביום מן הימים, גם באזורים אחרים של ארץ- ישראל שאף אותם כבשנו מידי הערבים; ואם צריך לשים קץ ל'שליטתנו' על הערבים ביהודה ושומרון, אז מדוע שיתירו לנו 'לשלוט' על הערבים בתחומי ה'קו הירוק'?

עד עתה שמרנו על יתרון מוסרי מסויים בכך שטענו ל'בעלותנו' על ארץ-ישראל מכוח זכויות היסטוריות שעליהן אף נוצרי בעולם אינו יכול לחלוק. עתה, בהבל פיה של ממשלת ישראל, הפכנו את שהותנו בכל מקום בארץ-ישראל ל'שנוייה במחלוקת'.

חבל. אפשר עוד לעצור. עדיין לא מאוחר.