לא קשה לשער מה יאמר נתניהו לעם ולעולם היום, במיוחד לאור זה שהתוכן האמיתי של הנאום הזה מתנהל בדממה רועשת לאוזננו הרגישה דיה בשבוע האחרון, בחשיפה תקשורתית מכוונת, שעיקרה: הצגת ההתלבטות והניסיון למצוא את האיזון הלולייני בהליכה על חבל דק ומתוח, בין רוחות עזות והחשש הצפוי לרעידות אדמה. נתניהו עושה כל מה שלאל ידו כדי להראות לאובמה ולעולם מה מורכב מצבו! ומדוע אין ביכולתו לספק את אותה הסחורה המצופה ממנו.
הנה לפניכם, בחשיפה חד-פעמית, מוגש נאומו ההיסטורי של נתניהו, כפי שלא נאמר מעולם, וכנראה גם לא ייאמר לעולם.
"אזרחי ישראל, ידידינו בעולם, ארה"ב ידידתנו ובת בריתנו, יריבינו ואויבינו באשר הם, שלום רב לכולכם.
העם היהודי הוא עם קטן ועתיק יומין, שעל תרומתו העצומה לתרבות ולהיסטוריה האנושית, מתחילה ועד לימינו אלה, יש מעט מאוד עוררין.
ההיסטוריה של העם היהודי רצופה באירועים טראומתיים של סבל, כאב, תקוות, אכזבות, וקורבנות, הרבה קורבנות, הרבה מדי! וכל אלה הם "המחיר" שנגבה מעמנו על-ידי אומות העולם לדורותיהן, בתמורה להתעקשותו להיות למורה דרך תרבותי ורוחני. "בתודה" לתרומתו העצומה לתרבות ולהיסטוריה האנושית, קיבל העם היהודי בהבנה והשלמה, את כל הסבל והכאב הרב הזה לאורך הדורות, לא התפשר ולא סטה מדרכו מהשליחות הגורלית, שנטל על עצמו בדעה צלולה, מרצונו החופשי, עוד במעמד הר סיני.
שליחות קשה וכואבת מלאת תקוות, סכנות ואכזבות, מאין כמותה, שליחות שהבדילה אותו מיתר העמים הפכה אותו לחלוץ נחוש, לפני מחנה העמים הבאים משתנים וחולפים לאורך ההיסטוריה. רק הוא העם הקטן הזה מתעקש להיצמד לדרכו, לשליחותו, לאמונתו, נחוש, כואב, סובל, אך לא מאבד תקווה, נצמד לגורלו ולא מוותר.
העם הזה, שידע רק מעט רגעי אושר ושמחה לאורך אלפי שנות קיומו, קיבל בתמורה לשליחותו בעיקר הבטחות ותמורות רוחניות, נתנה לא מידי האל רב החסד, הבטחה חומרית אחת קטנה ומקודשת, ארץ ישראל הקטנה הזאת. הארץ המובטחת אליה שאף, אליה ייחל, עליה חלם, לאורך אלפי שנות גלות וסבל, לאורך דורות של אמונה ושל שליחות.
העם הזה, כפי שהתעקש לדבוק באמונתו ובדרכו התרבותית והרוחנית, התעקש! מתעקש! ויתעקש! לדבוק בארצו ובמולדתו ולעולם לא להרפות ממנה! אמונתו שליחותו וארצו המובטחת חד המה, מקודשים, בלתי ניתנים לוויתור, לפשרה ולחלוקה!
לאורך אלפי שנות ההיסטוריה התרבותית האנושית, מהיותנו אומה קטנה ומסתכנת, זכינו רק למאות אחדות של שנות עצמאות לאומית בארצנו. וגם במאות השנים האלה של עצמאות, לא היה השקט מצוי בגבולותינו. שנות השלווה והשלום שזכינו ליהנות מהן ולחיות בהן "איש תחת גפנו ותחת תאנתו" היו מעטות. תמיד היה מי שחשש מהרוח שהבאנו והשרנו מסביבנו.
מאז ומתמיד רצון השינוי, שאיפת ההתחדשות, הרוח והאמונה הייחודית שבקרבנו, ראיית העוול וחשיפות אי-הצדק והניצול האנושי בתרבויות השמרניות המקפחות לדורותיהן, שחשפנו קבל עם ועולם, החרידו שליטים, הפחידו והכעיסו דתות. רבים מהם ראו בעם הזה עם מורד, עם מעורר מדנים, עם המערער על היציבות שכאילו מתקיימת, עם שרוחו ותרבותו מסכנת את שכניו ואת תרבותם. בעיקר, כאשר התרבויות האלה הסתאבו ועיוותו ונוצלו בידי מעטים על חשבונם של הרבים.
לפני כמאה ושלושים שנה בשלהי המאה ה-19 החלה התעוררות לאומית תרבותית חדשה בעם היהודי בעיקר באירופה שלא הייתה מנותקת מההתעוררות הלאומית שהתרחשה באירופה, והבינלאומית שרחשה בעולם כולו. כתוצאה ממנה החלה חזרה של יהודים מאירופה לארצם המובטחת וחבירתם ליהודי הארץ שישבו בה דורות רבים בעיקר בירושלים. קמה התנועה הציונית, תנועה של חדשנות לאומית ששמה לה למטרה לעורר את העם היהודי, לחדשו, להחזירו לארצו המובטחת.
הארץ הזאת, מעבר להיותה ארץ הקודש, הייתה עוד חלק מהאימפריה העותומאנית הגדולה, חבל ארץ דל וזנוח גם במושגים של ראשית המאה העשרים. היהודים שחזרו לכאן הביאו עמם רוח חדשה, תרבות אחרת, רעיונות, חלומות ותקוות חדשנות, ובעיקר נחישות עצומה לחדש את ימיהם כקדם, בדומה למהגרים שבנו את אמריקה במשך כמאה וחמישים שנה קודם לכן.
האוכלוסיה המקומית שחייתה כאן תחת השלטון העותומאני ללא כל שאיפות לאומיות וללא כל צורך להתבדלות מהנתינות העותומאנית, לא נפתחה לרעיונות החדשים, חששה מהם, והעדיפה לשמר את הקיים ובדרכים המקובלות בתרבותה: התנכלויות, גניבות לרוב, הרג ורצח. העלייה היהודית, שפניה היו לחדשנות, לשגשוג ולשלום, ששבה לכאן בידיים נקיות, שלא ידעו ולא למדו מעולם לאחוז בחרב או ברובה, וכל כוחה היה בנחישותה ואמונתה. החלוצים האלה נאלצים, נגד רוחה ושאיפותיה, ללמוד לאחוז בנשק ואף לעשות בו שימוש, כדי להגן על עצמם, על רכושם המועט ועל כבודם, כדי לשמור על חייהם. הקורבנות היו רבים, האכזריות הייתה רבה, הסבל היה רב ועמו גם הייאוש. אך שותפות הגורל, הנחישות והחוכמה היו חזקות מהם. אלה הביאו עמם לתוצאות של ממש ואלה היו הרוח הגבית של הציונות, שבעת של רצון היסטורי ייסדה מחדש את מדינת ישראל הדמוקרטית והשרישה את תרבותה הפתוחה. גיבשה וחיזקה את רוחה, בנתה את עוצמתה והביאתנו עד הלום.
העם הזה מראשיתו הציג חזון מתקדם והושיט את ידו לשכניו לשלום. וככל שהושיט את ידו יותר, כך נדחתה היד המושטת אל החרב, אל השנאה, אל ההרג ואל האכזריות. העם עמד בכל המבחנים האלה בגבורה יוצאת דופן ובעוצמה שאין כדוגמתה!
הסבל, הכאב וההתמודדות שנכפו על עמנו המחדש ימיו, לא חסך סבל, כאב ושכול מהכופים זאת עלינו, סבלם היה רב, אך הם נאלצו להבין להפנים, שבמידה מכרעת הם הביאו את זה על עצמם.
המהגרים לאמריקה כמותנו, לא הגיעו לחבלי ארץ ריקים, הם נאלצו לעבור מאבק קשה ואלים לכבוש לעצמם שליטה בארצם החדשה ולא בחלו באמצעים כדי לבסס את שליטתם החל מהרג ורצח פיזי וכלה בגירוש ובהגליה אל קצוות ארץ שכוחי-אל. להם, באמריקה, זה היה כנראה יותר קל. הם הונעו על-ידי מניעים אישיים להתנחל ולרכוש לעצמם דריסת רגל חלקת קרקע בארצם החדשה, הם לא ראו, לא רצו לראות ולא הכירו את תושבי ארצם הקודמים. למרות זאת, בגלל ממדי ארצם העצומים, מרכיב וגודל אוכלוסייתם, הם פתרו לחלוטין את בעייתם הלאומית הדמוגראפית.
העם היהודי בכללו והתנועה הציונית בפרט מונעים על-ידי חזון תרבותי והומני. העם היהודי משחר קיומו לאורך כל דורותיו עד ימינו אלה ולעתיד אינו יכול להתעלם, לא רצה להתעלם ולא התעלם מגורלם ומחייהם של גרים של עמים אחרים, זו דרכו ועל כך גאוותו! לכן מדינת ישראל לאורך דרכה ובהחלטות כל ממשלותיה מכירה בקיומם של הפלשתינים, מחויבת לגורלם וחובה עליה להתחשב בהם ובשאיפותיהם. אף ששאיפותיהם הלאומיות הן בעיקרן חדשות ונתהוו בעקבות התחדשות הלאומיות היהודית וכתגובה לה. ועל אף שגורלם הנמהר נכפה עליהם, בעיקר עקב טעויותיהם ההיסטוריות ומעשי ידיהם לעצמם.
מדינת ישראל דרך כל ממשלותיה והיום גם אנוכי, מושיטים את ידינו לשלום לפלשתינים. אין זו אמירה בעלמא, זה אינטרס ישראלי ראשון במעלה לא פחות מאשר אינטרס פלשתיני. הפלשתינים חייבים להבין ולהפנים לעצמם ולמנהיגיהם, שמדינת ישראל קיימת כאן כמדינה יהודית והיא תוסיף ותתקיים כמדינה יהודית כל עוד נשמת האל באפינו. זאת המציאות הקיימת וזהו חזוננו ההיסטורי העתידי, והם חזקים יותר מכל ממשלה או מדינה או מעצמה! ולא ישתנו כל עוד תזרח השמש בעולמנו. כאשר הפלשתינים ישלימו עם העובדה הזאת, ואיתם העולם המוסלמי כולו, יהיה לכולנו יותר קל למצוא את הפתרון המשותף, המתאים והנכון לבעיות הקשות והסבוכות, הן הלאומיות, הן הכלכליות והן הטריטוריאליות-האזוריות והבינלאומיות.
לשם כך עליהם לזנוח את שאיפות הכוח, את אשליית קריסת "מדינת הצלבנים הכופרים", את חלום סלאח א-דין החדש. עליהם לבחור את דרך האיסלאם השפוי, אותו איסלאם חופשי וסובלני ומתחדש שהביא תרבות ומדע אדירי ממדים לעולם. עליהם לזנוח את דרך האיסלאם הקנאי, הקיצוני והנוקם. החי על השנאה ועל הדם, איסלאם שהביא ויביא להם עוני, סבל, כאב, שכול ואסונות.
הפלשתינים חייבים להבין שאנו צופים בהם ומתרשמים מהתכנים שהם מלמדים את ילדיהם, מהאופן שהם מחנכים את הדורות הבאים. לכל מה שהעם היהודי רואה ושומע היום, ולמה שהוא מתרשם ומבין לגבי העתיד, יש במדינה דמוקרטית אפקט עצום, אפקט יותר חזק מהשפעה של ראש ממשלה נבחר כזה או אחר. כדי שמנהיג דמוקרטי אמיתי בכלל, וכאן בישראל בפרט. יוכל לעשות צעד אמיץ הוא חייב לקבל רוח גבית מעמו ומבוחריו. וקיומה של הרוח הזאת ועצמתה תלויים קודם לכל במעשי ובכוונות היריב האויב המיידי השוכן לפתחו.
מדינת ישראל עשתה צעדים גדולים כדי להוכיח את כוונותיה הכנות לשלום מאז ועידת מדריד ולאחריה תהליך אוסלו, שבו החל יצחק רבין באומץ, ושילם בחייו, הלכנו מתוך תקווה וחזון, ביחד ובעזרת ידידותינו בעולם ובמיוחד בתמיכת ידידתנו הגדולה אמריקה ועל כך אנו מודים להם. פסענו אל עבר דרך מסוכנת ומורכבת כדי להתניע מחדש תהליך, שהחל בו באומץ הנשיא סאדאת, המנהיג הראשון ששילם בחייו, למציאת פתרון לסכסוך הקשה הזה, בדרך הארוכה ובתקווה לעשיית שלום באזורנו. המשיך בכך באומץ רב המלך חוסיין. אנו מצידנו נכנסנו למו"מ מתיש ומשתנה עם היו"ר ערפאת מנהיג הפלשתינים, והמשכנו עם אבו מאזן, חרף מחלוקות קשות בתוכנו לקחנו על עצמנו סיכונים פנימיים קשים, פירקנו ישובים ועקרנו משפחות, אנשים, ילדים טובים-איכותיים מבתיהם, שבהם ישבו לבטח עשרות שנים, והפכנו אותם לפליטים! פינינו את חבל עזה בזעם ובכאב רב ועצום מתוך אמונה ותקווה שעזה תשקוט, כספים אדירים מכל העולם הושקעו בעזה.
ההזדמנות והתקווה הונחה על מגש של כסף לפתחם של תושבי עזה. והם דחו לצערנו שוב ושוב את היד המושטת. בתמורה, הם בחרו את שלטון החמאס בבחירות דמוקרטיות. בבחירתם זאת, העדיפו להחזיר את גלגל ההיסטוריה לאחור! הם זנחו את טקטיקת המתאבדים היקרה ועברו להפגזות על ישובי עוטף עזה ובראשם על העיר שדרות. הפגזות על אזרחים חפים מפשע שנמשכו כשבע שנים ארוכות וקשות בהן הפגינו ממשלות ישראל איפוק ואחריות יוצאי דופן, למרות כל הזעם והכעס הפנימי. הכל נעשה כדי לא לפגום בתהליך, הכל התקיים בהסכמה ובהבנה עם ידידותינו ובראשן ארה"ב.
כאשר נאלצנו לבסוף להגיב, כי הגיעו מים עד נפש, ושברנו את המצב אבסורדי שנמשך שנים רבות, מצב שאף מדינה אחרת לא הייתה מתירה שיימשך אף לא שבועות, שוב אנו מוצאים עצמנו מותקפים מחדש על-ידי האו"מ ועל-ידי ידידנו כאילו לא היו דברים מעולם. בנאומו הגדול והכן של הנשיא אובמה בקהיר הוא פנה אל כולם וקרא "דברו אמת" ואכן הוא צודק. טרחתי להציג בפניו ובפני כולנו את האמת ההיסטורית את האמת הקיימת בחזון הציוני והיהודי שלנו כאן.
אוסיף ואומר לנשיא אובמה את האמת, כשם שאני אומר אותה לכולכם: מדינת ישראל ואני בראשה, רוצים וזקוקים ליציבות ולשלום באזור הזה! וזה אינטרס ישראלי מובהק יותר מאינטרס אמריקני. מדינת ישראל ואני בראשה יודעים שניאלץ ונהיה מוכנים לתת הרבה בתמורה להסדר של שלום. לא פחות ממה שבגין נתן לסאדאת ויצחק רבין למלך חוסיין.
אזרחי ישראל ראויים וזקוקים לשלום והם יקריבו תמורתו הרבה מחזונם ומאמונתם. אבל אזרחי ישראל, ובמיוחד היהודים בתוכם, זקוקים לביטחון ולשקט נפשי. אחרי מאה שנות בדידות, של לחימה, שכול, יתמות, תקוות ואכזבות הם רוצים לראות כנות בצד השני, הם רוצים לחזות באמת של הפלשתינים.
האם חזון האמת הפלשתיני הוא גם השלום? יופיע נא החזון הזה לנגד עינינו! שאוזנינו יוכלו להתבשם לצליליו היפים, המרנינים. הליך הכרה, קבלה ושלום טמון קודם כל ברצונם של העמים ולאחר מכן ברצונם של מנהיגים. המנהיגים יכולים לעשות ברצונם ובחוכמתם לשכנע לכוון ולהוביל את עמיהם. אדרבה, עמנו ממתין לשמוע את המנהיגים, ידברו הם תחילה.
עם ישראל ומדינת ישראל שרויים מתחבטים בסבך מזרח-תיכוני זה למעלה ממאה שנה תחת משטרים ומצבים היסטוריים בינלאומיים משתנים, באים וחולפים. אני עצמי באופן אישי עסוק בבעיה הקיומית שלנו מזה ארבעים שנה, והאמת של רובנו ושלי נובעת מתוך ראייה מפוכחת את המציאות הזאת. מציאות, שנשיא שנבחר לשמונה שנות כהונה, ועוסק בבעיה רק מספר חודשים, ויהיה החכם המוכשר הכריזמטי ביותר, יכול רק לדמיין! וזה לא אומר שהוא בהכרח גם חייב לטעות.
אומר יותר מכך: הוא צודק הרבה יותר ממה שהוא אולי משער! הוא צודק בחשוב מכל! הוא צודק במהות! אך הוא גם טועה! הוא לצערי, טועה בשני דברים, בהבנת הדרך להגשמתה. ובהערכת יכולתו הרטורית להניע.
האמת המבוקשת, שהעולם הנאור חייב להביט בה ובאומץ, אינה נמצאת בפתרונות טקטיים ספוראדיים מקומיים. סוד חשיפת האמת טמון בהתפתחויות ובשינויים הרבה יותר גלובליים! לאו דווקא אצלנו! לאו דווקא עכשיו! לאו דווקא באיזה מאחז או התנחלות.
כפי שמדינת ישראל קמה כתוצר לוואי לתהליכים היסטוריים, בינלאומיים, עצומי ממדים, שהתרחשו לאורך שנים, כך גם הסדר אזורי שיביא בעקבותיו גם נורמליזאציה, ולאחריה גם ביטחון ושלום, טמון בהליכים היסטוריים ובינלאומיים.
אם קיימת יכולת ההשפעה על היווצרות וקידום תהליכים כאלה? היא נתונה בכוחה של מעצמה! היא תימצא בידיו של נשיא ארה"ב, בידיהן של המעצמות אחרות, בידיהן של המדינות העשירות והיציבות. זה מחייב ראייה גלובלית, זה מחייב תעוזה בינלאומית, זה מחייב הכרה באמת הקשה יותר להשגה! המצויה מתחת לפנס.
הצגת חזון גדול ויומרני מחד-גיסא, ובחירה בפתרונות הקלים המידיים מאידך-גיסא, יש בה סתירה מהותית! היא אינה אמירה ואינה עשיית האמת.
עם ישראל עושה לחזונו ולביתו ועושה לשלום מזה למעלה ממאה שנים והרחיק לעשות לשלום בעשרים השנים האחרונות. ואם יידרש ממנו, הוא יוסיף בנחישותו האופיינית ויעשה לביתו ולחזונו עוד מאה שנים עם השלום או בלעדיו. הוא לא יאבד תקווה, הוא ימתין כפי שהמתין באמונה משך אלפי שנים. אלפי שנות חייו למודי הצפייה חינכוהו, שאין המתנה בלי מעש! אין שילוב ידיים! ואין הרמת ידיים! התקווה מחייבת מעשה! כל דור מחויב לעשייה למען עצמו ולמען הדורות שיבואו בעקבותיו כפי שקיבל הוא מהדור שקדם לו.
כפי שהצהרנו בעת מתן תורתנו "נעשה ונשמע"!
בנינו ובנותינו הנפלאים נאחזו בחבלי הארץ המובטחת והקימו ישובים לתפארת. ביטוייו האמיתיים של המעש של חזון השלום הם הבנייה והיצירה! הבאת ילדים יהודים חדשים לעולם ושמירה על קדושת חייהם! זוהי מצוות החזון ומעשה השלום. עם ישראל גאה בהם ובדרכם החלוצית, ויהיה גאה בהם לדורותיו. האנשים והנשים הנפלאים האלה, ועמם כל עם ישראל וכל אזרחי המדינה, נכונים להושיט את ידם לפלשתינים לשלום של אמת, אך ורק לשלום של אמת. הם ואנחנו לעולם לא נרים ידיים ולא נחדל ממעש השלום!
מהות השלום הזה היא הבנייה, היא היצירה, היא הנטיעה, זאת ההתחדשות, זה הכבוד והאמון ההדדי, זאת התקווה! הרס ישוב, עקירת ילד ונסיגה לאחור, שהם היפוכו של החזון! זה לא יביא לשלום מבפנים! ולכן גם לא יביא שלום בחוץ!
ידידנו ויריבינו חייבים להבין שאת גלגל ההיסטוריה לא ניתן להשיג לאחור. אף ראש ממשלה נבון ואחראי בישראל לא יסכים להכניס את החברה בישראל למאבק קורע ומייסר על פחות מתהליך ממשי אל שלום אמיתי! החברה בישראל גם לא תסכים להמתין עד בוש ללא המעש, ללא היצירה, ולא תיתן ידה לעצירת הגשמת החזון. נשמח ונרתם כולנו בתקווה ובמרץ וברוח חדשה כדי לעשות וליצור למען שני העמים ולמען האזור כולו.
אנו תולים תקווה גדולה בנשיא האמריקני החדש והמבטיח, ונכונים להירתם בכל כוחנו ועוצמתנו לסייע בידיו לקדם פתרון של אמת לאזור. כל זאת מתוך ציפייה דרוכה לראותו מקדם בנחישות והתמדה את פתרון הבעיות הכלל-עולמיות: אם זה המשבר הכלכלי העולמי, או הסכנות בצפון קוריאה, באירן המקצינה, בפקיסטן המתפרקת! ובאיסלאם הקיצוני בכללו.
ממשלתי מחויבת להחלטות הממשלות שקדמו לה והיא תעשה בדרכה שלה את שנדרש כדי לקיימן. אנו נמלא את ההבטחות לפינוי מאחזים בלתי חוקיים ונעשה זאת תוך אחריות והדדיות וצמידות למילוי ההתחייבויות הפלשתיניות כלפינו.
ממשלתי תהא נכונה להאט את קצב הגידול ביישובים החוקיים לפרק זמן מוגבל של שנתיים ימים במענה לפניית הנשיא, מתוך ציפייה דרוכה שזה יניע תהליך חיובי כהבטחתו ומתוך בחינתו המתמדת של התהליך, של הרצון, הכנות והנחישות הפלשתינית לחתור להסדר אמיתי וארוך טווח, מתוך הכרה הדדית אמיתית וכנה.
אני קורא לחידוש מיידי של המו"מ ברוח הזאת ואהיה נכון לדון בחיוב במהלכו בכל הצעה לפתרון שכבר התגבשה והוסכמה, ובכל הצעה חדשה שתעלה ותאפשר פתרון אמיתי הוגן ובר השגה. אני מברך את כל אזרחי ישראל באשר הם, את כל ידידינו בעולם, וקורא לכל יריבינו לצאת לדרך חדשה וכנה למען בניית ויצירת עולם טוב יותר וצודק יותר".
עד כאן נאום הגבר נתניהו!
זה אולי יצא ארוך מהרגיל, אבל לבטח קצר מאורך הנאום האמיתי שיישא האיש היום.
