פרשת השבוע - נשא

הַנְּשִׂיאָה בָּעוֹל
הַנֶּטֶל כָּבֵד וְהַמְּלָאכָה מְרֻבָּה
וְהַנְּשִׂיאָה בּעוֹל עוֹדֶנָּה בְּאִבָּהּ
וּמִפְקָד רוֹדֵף מִפְקָד וְהָעַם נָכוֹן
שֶׁיִּפְקְדוּ קֶהַת, מְרָרִי וְגֶרְשׁוֹן

כֹּל שֶׁבֶט עַל דִּגְלוֹ הִתְיַצֵּב מוּכָן
בְּתוֹם הַמְּלָאכָה יַחֲנוֹךְ הַמִּשְׁכָּן
רוּח אֱלֹהִים תִּשְׁכּוֹן לָהּ בְּקִרְבָּם
וּכְלֵי הַמִּשְׁכָּן יִנָּשְׂאוּ עַל שִׁכְמָם

וְהָעַם בְּרֵאשִׁית הַדֶּרֶךְ עֲדָיִן שָׁם
וּבִמְצֻקָּה יִתְנָהֲגוּ כְּמִי שֶׁכֹּחוֹ תַּם
כִּי הַנֶּטֶל כָּבֵד וְהַמְּלָאכָה מְרֻבָּה

כְּשֶׁיֵּשׁ תְּעוּקָּה אֵין סִבָּה לִמְסִבָּה



וַיָּשֵׂם לְךָ שָׁלוֹם

בפרשה הזאת הדבר הבולט חוץ מהמשכן וחנכתו וארון הקודש ונשיאתו שולחן הפנים המנורה ושני המזבחות היא ברכת הכהנים, שזה הדבר היחיד שנותר מתקופת המשכן והמקדש. כאשר המשכן ואחריו המקדש אינם יותר, וגם קרבנות וזבחים אָיִן. נשארה כאמור ברכת הכהנים שהמלה האחרונה בה, שלום. (ו/כו) ערכו של השלום הוא כל רב ועצום, כי את המקדש שחרב אין לאל ידינו לבנותו מחדש במקום בו היה קים, מן הטעם הפשוט "המקום תפוס" וגם חלק מאתנו בעיקר החרדים , שרואים עצמם שרידי העם היהודי רואים הם בניסיון לבנות את המקדש מחדש חטא גדול כי כך לדעתם דוחקים את הקץ. להבדיל אף הבדלות, גם השיעים מחכים לבוא הַמַּהְדִי (משיחם) כל הקרע באירן בימים אלה, הוא על-רקע בואו מהדי,שאיאתלה רואו אותו בפתח ואחר רואה זאת אחרת. אך כשמדובר בשלוםזו שאיפה נעלה באשר יום יום אנחנו חוזרים עליה בברכת הכהנים. וַיָּשֵׂם לְךָ שָׁלוֹם (ו/כו) ההגות בעניין השלום היא מן ההגות הגדולה והחשובה בתורה , בש"ס ובתלמוד. האם ניתן לאמר כי שלום פרושו מניעת מלחמה. גם כשאתה נמצא במלחמה מתמדת כמו שאנחנו נמצאים דרוש שלום במלחמה עצמה. והלא נאמר: כי תקרב אל עיר להלחם עליה , וקראת אליה לשלום.(דברים כ/י) המלה שלום נגזרת מהמלה שלמות . לכן כל הרודף אחר שלום מבקש את השלמות לעצמו. חז"ל הגדילו בשבח השלום ובצורך בו באמרם כי אפילו המתים צריכים שלום כדי שישכבו על משכבם בשלום. או כפי שאמר הקב"ה לאברהם: ואתה תבוא אל אבתיך בשלום (בראשית טו/טו) אבל השלום איננו נעשה מן הפה אל החוץ אלא צריך שיעשה בְּאֹמֶץ ובחכמה ומותר להסתכן בשביל השלום. הדעת אומרת כי אין בני אדם רבים על אדמות שאינם רוצים בשלום, אך הם רוצים שיבוא אליהם מעצמו או שיביאוהו להם. אל שאין השלום בה אלא במאבק וביסורים. וכאשר אנחנו נאבקים למענו בא השם וַיָּשֵׂם לְךָ שָׁלוֹם (ו/כו)

הברכה המשולשת

הברכה הַמְּשֻׁלֶּשֶׁת זה כנויה של ברכת הכהנים על שם שלושת פסוקיה : יברכך ה' וישמרך, יאר ה' פניו אליך וִיחֻנֶּךָּ, ישא ה' פניו אליך וישם לך שלום. (ו/כד-כו) ברכה זו נצטוה אהרן על-ידי משה לברך בה את ישראל כפי שהקב"ה צוה על משה : דבר אל אהרן ואל בניו לאמר כה תברכו את בני ישראל אמור להם.( ו/כג) הדברים האלה באים ללמדנו כי אין אדם רגיל בעל תכונות "עילאיות" הנחשב ל"קדוש" שיכול לברך אדם אחר, ושלברכתו זו תהיה השפעה או תוצאה או משמעות מעבר לדברים רגילים, כגון דברים נכימים לאוזן הנאמרים בפתוס ובהטעמה אך אין הם יותר ממלים של אדם אל אדם. הברכה במשמעות ברכה על כל המצופה ממנה ומהתגשמות הנאמר בה אלא אם היא ברכת אלהים לאדם. אפילו כהן אינו יכול להביא ברכה על חברו, אלא אם מתברך האדם על-ידי הקב"ה עצמו במסגרת ברכת הכהנים, נששארה כאמור שריד מימי המקדש . תוכן ברכת הכהנים עוררה שאלות לא מעטות אצל חכמי המנשה , והתלמוד וגם אצל הפרשנים. למשל הברכה מתחילה יברכך ה' וישמרך. ההנחה היא אם אלהים מברך אותך את עם ישראל , כלומר נותן לו ברכה והצלחה , מה צריך וישמרך , כי הלא השמירה היא מפני כל רע , אם מברך אותך אלהים בכך כבר אין חשש לפגיעה בך. רש"י ואבן עזרא ואחרים מנסים להסביר את "מעין הסתירה" . הם אומרים כי הברכה היא מכונת להצלחת האדם בחייו הגשמיים היומיומיים , באה המלה וישמרך מאבדן אותה ברכה שמירה על קיומה של הברכה . רשי אומר יברכך , דהיינו יתברכו נכסיך . אבן עזרא אומר ינתן לך תוספת חיים באושר ועושר. זאת כדי שיהי לך פרנסה וקיום כדי ללמוד תורה ולעשות מצוות יען כי : "אם אין קמח אין תורה" . אפשר לסכם דברים אלה באמירה פשטנית יותר, אם אתה עושה טוב לזולתך , אתה חש בהנאה ושמחה וזאת ברכה שאתה חפץ בה , הרבה מעשים טובים תרבה הנאה לעצמך.

ההצטרפות לעם ישראל

הצטרפות לעם ישראל צריכה להיות מאהבת ישראל ותורתו. יתכן ובהתחלה הזר המתחבר אל ישראל , כדי להתפרנס , או כדי לקבל יתרונות חמריים, כי אז משהשיג את מבוקשו, אין הוא צריך להעמיד פנים כמי שאוהב ישראל ואת תורתו ולקבל עליו עול התורה ומצוותיה. כי כבר השיג את מבוקשו. אך אדם שהתחיל כך והשיג את כל מבוקשו ורוצה עדיין לאמץ לו את דת משה וישראל, הרי הוא עתיד להיות גר צדק , שעושה זאת מאהבת ישראל ותורתו ולא מסיבות חמריות. אני מתקרבים שלושה ימים לחג השבועות , וקוראים את מגילת רות, אנו נכנסים לשאלת ההצטרפות לעם ישראל בצורה האידיאלית ביותר. בקראנו את מגילת רות מתעורות אצלנו שאלות קשות על הדחיה שדוחה עמנו הצטרפות זרים להיות חלק מעמנו. עם כל ההבנה שיש לנו בכל הנוגע לגיור כהלכה ולטמנו רק כהלכה, עדין אנו נתקלים בחמצות גדולות בתחום זה, בכך שדוחים סוג של רות המואביה להצטרף לעמנו. הגיור כהלכה מתישב עם הגיור של רות המואביה כאשר ראשיתה הצטרפותה הייתה לשם זווג עם בן אלימלך וסופה אהבת ישראל , אלהי ישראל ותורת ישראל. דברי רות לחמותה כאשר נעמה נסיתה לשדלה שלא תבוא אתה לבית לחם יהודה, באמרה לרות ולערפה לָמָּה תֵלַכְנָה עִמִּי הַעוֹד לִי בָּנִים בְּמֵעַי וְהָיוּ לָכֶם לַאֲנָשִׁים? לֵכְנָה שֹׁבְנָה אִשָּׁה לְבֵית אִמָּהּ. אזי עָרְפָּה הראהת לנעמיאת ערפה וחזרה לבית הוריה, ואילו רות רצה אתה באמרה לה: אל תפגעי בי (אל תפצירי בי) לְעָזְבֶּךְ לשוב מֵאַחֲרָיִךְ כי אל אשר תְּלְכִי אֵלֵךְ, ובאשר תליני אלין, עמך עמי, ואלוהיך אלהי, באשר תמותי אמות ושם אקבר. ונשבעה עוד לאמור: כה יעשה ה' לי וכה יוסיף כי המות יפריד ביני ובינך. דברים אלה מעוררים בנו הרבה רגישות והתרגשות באשר בדרך זו כבשה רות את לב עמנו. הדבקות ואהבת ישראל ותורתו עמדו במרכז רצונה להצטרף לעם ישראל.

ליל שמורים - תיקון ליל שבועות

לבסוף הפרשה באה כאמור לפני תום ארבעים ותשעת ימי העומר שהם שבעה שבועות כאשר יום החמישים הוא יום חג לה'- חג השבועות ששמו נובע מספירת שבעת השבועות. זה יום חג שנחוג בקהלת אר"ץ שונה משני הרגלים האחרים חג המצות וחג הסכות. כניסת החג בצאת היום הארבעים ותשעה של ימי העומר, אחרי תפלת מנחה. בתפלת ערבית של חג בבית הכנסת ונשארים רוב המתפללים שם כליל שימורים ללימוד תורה וקריאת התורה פרקים מכל פרשה
וכמובן גולת הכותרת של ליל שימורים זה , היא קריאת מגלת רות. אגב הַמְּגִלּוֹת שבתנ"ך נקראות מגלות כי הו כתובות על קלף מגולגל כמו התורה, וצריך לקורא אותן מהמגלה עצמה באין ניקוד וטעמים . נראה לי כי מגלת רות כמו שיר השירים נקראות מן הספר, כדי שהקריאה לא תהא ליחידי סגלה היודעים לקרוא בלי ניקוד וטעמים. לחג זה יש כינוי נוסף "חג מתן תורה". כי בליל זה עסוקים בלימוד תורה, כדי לתקן את הפגם שפגמו בני ישראל, כשהיה צורך להעיר אותם משנתם בשעת מתן תורה. אשר למאכלי חלב בחג זה, התורה נמשלה לחלב "דבש וחלב תחת לשונך" (שיר השירים ד/יא) יש קהלות ובכללם קהלת אר"ץ האוכלות מאכלי חלב ולפי שמות המאכלים כמו "קַלְסוֹנֶס" בְּלָדִינוֹ מְדֻבַּר בתבשיל של שקיות בּצֶק קטנות ממולאות בגבינה וביצים. שם זה מצביע על ספרד כמקור ויש עוד גרסאות שונות לַסִּבָּה של אכילת דברי חלב בחג השבועות. נסתפק בכך ונוסיף ברכות לחג השבועות ולהוקיע את אלה מהעמים הצבועים הזוממים להבאיש ריחנו .

הָבָה נְבָרֵךְ אֶת יִשְׂרָאֵל לַעֲשׂוֹת חַיִל בְּעֶזְרַת הָאֵל
כִּי בְּתוֹרָתוֹ שֶׁקִבֵּל יִגָּאֵל וּמַסַע וַּמַּׁשט עוֹיְנִים יְסַכֵּל
וּמְסַלְפֵי דִּבְרֵי צַדִּיקִים בְּמַעֲלָלֵיהֶם יִהְיוּ נִזּוֹקִים
וּבְאָבְדָּנַם לָהֵם נָקִים יַד זִכָּרוֹן לְזֶכֶר אָבְדָּן זֵדִים

וּפֹה פֶּסַח יִרְדּוֹף שָׁבוּעוֹת וְגַם שָׁבוּעוֹת יִרְדוֹף סֻכּוֹת
וְעַמֶּנוּ יוֹסִיף עוֹד מְזוּזוֹת וְהַצָּר לַשַּׁוְא יוֹסִיף לַהֲזוֹת
שֶׁיוּכְלוּ אֱוִילִים לַעֲשׂוֹת אֶרֶץ פְּלִשְׁתִּים אֶרֶץ פְּרָזוֹת
הָבָה נוֹדֶה עַל הַתְּשׁוּעוֹת וּנְבָרֵךְ: תִּזְכּוּ לְשָׁנִים רַבּוֹת.