הכול התחיל בקוטג'. הוא המסמר הקטן, כדור השלג שמתגלגל וצובר תאוצה ונפח, הגפרור שהצית את האש. כל הדימויים, כל אחד לחוד וכולם יחד נכונים. והנה ממאבק פרטני ממוקד, ברור, מצומצם ומחוייך משהו - הקוטג', מצרך שולי כלכלית לאזרח הישראלי, הפך לסמל, לדרך, לגפרור שהצית מדורה שהפכה לשריפה שלהק מטוסי הכיבוי שקנה ראש הממשלה לכיבוי שרפות לא מכבים. אין שום ספק כי הרעיון וההצלחה החלקית המינורית של מחאת הקוטג' סימנה את הדרך.
הם חושבים, מקוים כי סוף סוף נמצאה אולי הנוסחה להפלת הממשלה. את הדלק עם אדי הרעל והשנאה סיפקה לליבוי המדורה התקשורת לסוגיה, בכל ערוציה בכמויות מטורפות, בכל מהדורה בכל יום כל היום. יש אמרה: תמונה אחת שווה אלף מילים. לפי הנוסחה הזאת, תמונה שמוצגת עשרות פעמים עשרות ימים, כמה מילים היא שווה? ואם מוסיפים לה גם מלל, מי ומה יכול לעמוד מול התמונה המעוותת שמוצגת, של האוהל ובפתחו המסכן חסר הבית בעל הנפש הפיוטית, המביע את כאבו ותקוותו בפורטו על מיתרי הגיטרה. האמת סוף סוף ההזדמנות לשחרר מהבקבוק את שד השנאה לביבי, לימין, ל
מתנחלים, למדינה היהודית, להכרעה הפוליטית הדמוקרטית. אם בליבה של המחלוקת על הבית הלאומי הם לא מצליחים לשכנע את העם, נתחבר למומנטום. ננצל ונקצין את השיטה, נפתח, נרחיב את הפרויקט ונתמקד על הבית הפרטי שלי, שלך של כולנו.
רץ המרתון למשרת נשיא המדינה הבא, יושב-ראש הכנסת ראובן ריבלין, אומר כי זו זעקה אידיאולוגית. אין ספק, צודק היו"ר. נבדוק איזו אידיאולוגיה. מי מנשים בכסף? כמובן הקרן החדשה, המממנת כל השנה פעולה חתרנית של ארגוני שמאל קיצוני; וארגון השמאל הציוני שהחלק השמאלני בו הוכח גם הוכח (החלק השני במשוואה - הציוני - זקוק עדין להוכחה). מי מגבה בסיקור בלתי נתפס? התקשורת השמאלנית, העובדת יומם ולילה, חול שבת וחג להפלת ממשלת הימין, השונאת את נתניהו שנאה פתולוגית.
ההפגנה במוצאי השבת האחרונה הוגדרה על-ידי התקשורת כ"אם כל ההפגנות", שם ותואר שכידוע ניתן להפגנה של השמאל עוד בספטמבר 1982 במלחמת לבנון הראשונה, אחרי הרצח בסברה ושתילה. הפגנה שהמארגנים טענו אז למספר שיא של ארבע מאות אלף משתתפים. לאור מספר המשתתפים במוצאי שבת האחרונה נלמד שהשם והתואר "אם ההפגנות" ניתן על-ידי התקשורת לא לפי כמות המשתתפים אלא לפי שייכותם הפוליטית. שם ותואר השמור בתקשורת לבעליו בלבד - השמאל הישראלי.
נדמה את הכלכלה הישראלית לקטר השועט בבטחה קדימה בזמן שכלכלות בעולם הגדול, שרק לא מזמן חלמנו להידמות להן ולו חלקית, קורסות היום אחת אחרי השנייה כמו מגדל קלפים. ואצלנו - גל המחאה התחיל בקוטג', דילג לשכר הדירה בעיר ללא הפסקה, והתרחב והתמקד בקשייו הכלכליים הבלתי נסבלים של מעמד הביניים שכמעט לא גומר את החודש. דרך אגב, רעיון גאוני: סיסמה מחברת, מכלילה, משתפת: מהפכה אמיתית, כשברקע הניסיון המוסווה של מובילי המאבק מהשמאל הקיצוני והקיצוני-לייט להפיל את הממשלה בעזרתה של התקשורת האובייקטיבית.
והנה איפיון ופרופיל כללי על המותג המהפכני המנודב והמועלה בקיץ זה על מתרסים וירטואליים: מעמד הביניים. מיליון וחצי ישראלים עוזבים אותנו הקיץ לחופשה מהמולדת. לחלקם הגדול אין זו חופשתם הראשונה ולא האחרונה השנה. חלקם עם ילדיהם במסגרת חינוך מגיל צעיר כאיזון לפרובינציאליות הישראלית. שלא לדבר על קניית דירות בכל מחיר, שתי מכוניות ויותר למשפחה לרבים וטובים מהמעמד, על-אף המיסוי ומחירו של הרכב וכמובן למרות מחיר הדלק, ושלא לדבר על פלאפון לכל ילד עם שדרוג לאיפון מהדורה אחרונה ושאר ירקות אלקטרוניים.
מה עוד שבמקביל למחסור הדיור מורגש מחסור קריטי במקומות פנויים בבתי קפה, מסעדות, קניונים, מקומות בילוי, חנויות מותג ועוד. המחסור בצרכים הבסיסים הללו הוא בלתי נסבל,חמור במיוחד ביום השבת - יום הקניות והבילוי המסורתי המשפחתי וזאת בשל הצפיפות והדוחק, מציאות המקלקלת את אווירת השבת. תנו כבר לחיות בארץ הזאת. חברות וחברי המעמד הבינוני, יחד עולם חדש נקימה. תחי המהפכה בשדרות רוטשילד.
