הסקרים יזכו לתשומת לב רבה בשנת הבחירות האמריקנית, אבל עד כמה ניתן לסמוך עליהם? בשתי מערכות הבחירות האחרונות לנשיאות הם פספסו בגדול את כוחו של דונלד טראמפ. כעת הם מעניקים לו יתרון ממוצע של 2.3 נקודות על ביידן, וזה אומר: מרוץ צמוד, שכן סקרים במרחק כה רב מההצבעה נוטים לטעות בשיעור ניכר יותר. מצד שני, תומכיו של טראמפ נוטים לענות פחות לסוקרים ולהופיע יותר בקלפיות, ואיש אינו יודע האם ההתאמות שעושים הסוקרים אכן עובדות.
סקרים נראים פשוטים מכפי שהם, מציין אקונומיסט. מבוגרים, לבנים ובעלי השכלה אקדמית נוטים להשיב יותר מאחרים. כדי להתאים את המדגם למציאות, רוב הסוקרים משנים את המדגם ומעניקים יותר משקל לדעותיהם של הפחות מיוצגים. עליהם גם לנסות לצפות מי מבין המשיבים יצביע בפועל, ומלאכה זו היא אמנות לא פחות מאשר מדע.
ב-2016 הפתיע הרכב המצביעים את הסוקרים, אשר צדקו כאשר הצביעו על יתרון להילרי קלינטון בסך כל הקולות, אך שגו קשות ברמת המדינה. טראמפ סחף את הרפובליקנים במדינות המפתח במערב התיכון – בדיוק האוכלוסייה אותה פספסו הסוקרים (לבנים ללא תואר אקדמי) משום שהיא נוטה פחות להשתתף בסקרים. רוב הלבנים שהשיבו היו בעלי תואר אקדמי ונטו לתמוך בקלינטון. סקרים הבודקים את רמת ההשכלה מדייקים יותר, אבל לא כולם עושים זאת.
בבחירות האמצע של 2018 הסקרים היו יותר מדויקים מאשר בחמש הפעמים הקודמוצ, אך ב-2020 באה מפולת נוספת. במניין הקולות הכללי נרשם הפספוס הגדול ביותר מזה 40 שנה והטעויות היו בכל רחבי ארה"ב. הם צפו ניצחון של ג'ו ביידן בהפרש של 8.4 נקודות; בפועל יתרונו היה מחצית מכך. איגוד הסוקרים הקים צוות של אקדמאים וסוקרים לבחון מה קרה, ומסקנותיו לא היו מעודדות: לא ניתן לדעת בדיוק מה השתבש.
תיאוריה אחת היא שחלק מתומכיו של טראמפ – המתייחסים בחשדנות למוסדות כמו הממשלה הפדרלית והתקשורת – נענו לקריאותיו שלא להשיב לסקרים. אם מספיק מהם נוהגים כך, המדגם משתבש: שלא כמו גיל, מגדר והשכלה, אין מדידה אובייקטיבית של "חוסר אמון במוסדות".
גם הטכנולוגיה שינתה את המשחק, ממשיך אקונומיסט. כמעט לכל אמריקני יש טלפון בבית והסוקרים יכלו לחייג למספר אקראי כחלק מהמדגם; זה הרבה יותר קשה כאשר רבים עונים רק בסלולר. בשנת 2020 נערכו 64% מהסקרים בצורה מקוונת; זה זול יותר, אך המדגם פחות מדויק והמשיבים שונים מהרגיל בצורה שהסוקרים לא בדיוק יודעים להסביר.
פתרון אחד הוא להשתמש בשורה של שיטות במקביל – ברשת, בכתב, בטלפון, הדואר. הסוקרים גם מסתמכים יותר על מאגרי מידע לגבי הבוחרים הרשומים, כדי למצוא מצביעים שיש סיכוי טוב יותר שיענו להם. רעיונות אלו השתלמו בבחירות האמצע ב-2022, כאשר טעויות המדגם היו הנמוכות ביותר לפחות מאז 1988. אבל לא ברור האם ניתן יהיה לשחזר הצלחה זו השנה, כאשר טראמפ עומד לבחירה.
אז כיצד יש לקרוא את הסקרים? אפילו הסוקרים מציעים לנהוג בזהירות. ג'וש קלינטון מחברת ונדרבילט אומר, שכרגע הם בבחינת רעשי רקע וכמעט לא ניתן לדעת מה קורה, ומצביע על הפער הקטן בין ביידן לטראמפ. לעומתו אומר דון לוי מקולג' סיינה, כי יש הרבה מה לראות בסקרים.
מי שצורך סקרים, כדאי שיזכור כמה דברים – מציע אקונומיסט. ראשית, מוטב לעקוב אחרי ממוצע סקרים ולא אחרי סקר בודד. שנית, מומלץ להתמקד בסקרים במדינות המפתח ולא בסקרים הכלל-ארציים. שלישית, הבחירות יהיו צמודות וסקרים המצביעים על פער גדול לאחד מהמועמדים כנראה אינם מדויקים.
