לא למד דבר, לא שכח דבר

לפני כחצי שנה בערך, הטיל הנשיא שמעון פרס את הרכבת הממשלה על מ"מ ראש הממשלה ושרת החוץ, ציפי לבני. לבני עשתה ככל שלאל ידה כדי להקים ממשלה שתשרת את עם ישראל, מדינת ישראל וארץ ישראל. ככל שלאל ידה? לא בדיוק, כי היא סירבה להיכנע לאי-אלו סחיטות מצד המפלגה הכי מושחתת שקמה לנו מאז מפא"י ההיסטורית, הלוא היא שס.

אי-כניעתה של לבני לאלי ישי וחבורתו עלתה לה, מן הסתם, באיבוד ההזדמנות להקים את הממשלה ובהקדמת הבחירות שלאחריהן הוטל על ח"כ בנימין נתניהו להקים את הממשלה.

שלושת השבועות שהעניק הנשיא פרס לנתניהו להקים ממשלה חלפו עברו, ואתמול כמדומני הוא זכה לארכה של עוד שבועיים. האם נתניהו יצליח להקים ממשלת ימין צרה רק עם ישראל ביתנו ושס? התשובה היא כנראה כן, אבל זו תהיה ממשלה קצרת ימים הן בשל העובדה שחמשה מתומכיה יהיו תומכים על תנאי, והן בשל אופייה ודרכה שלא יעלו בקנה אחד עם רצונן של ידידותנו בעולם כגון ארצות הברית, צרפת ואיטליה. האם נתניהו יצליח לגרור את אהוד ברק ומפלגתו לממשלה בראשותו? את ברק נראה שכן, אבל את מפלגתו לא כל כך, גם אם עופר עיני יו"ר ההסתדרות ישים את כל יהבו על מהלך שכזה. האם קדימה תצטרף לממשלת נתניהו? לא נראה לי, גם אם ביבי יציע, מה שנמנע מלעשות עד כה, סוג רוטציה לציפי לבני. מדוע? מפני שללבני, מעבר לרצון להיות ראש ממשלה, בין עם רוטציה ובין אם לאו, יש אי אלו עקרונות שהיא לא תוותר עליהם – וטוב שכך. זאת, בניגוד לנתניהו שאצלו המטרה מקדשת את האמצעים, ודבר זה עוד ייווכח הרבה יותר מוקדם ממה שהציבור סבור.

לפני פחות מחצי שנה לבני התרוצצה אנה ואנה כדי להקים ממשלה, ומנגד נתניהו עשה הכול כדי לטרפד לה. כיום התהפכו היוצרות באופן כזה, שלנתניהו לא תהיה ברירה אם אכן הדאגה למדינת ישראל, ארץ ישראל, עם ישראל ושפיותו הם בראש מעייניו, אלא לפנות אליה ולבקש ממנה להצטרף לממשלה בראשותו על-פי קווי היסוד המוסכמים מאז 1979 – שתי מדינות לשני עמים. למי ששכח רק נזכיר, כי היה זה מנחם בגין ע"ה שהלך לאוטונומיה שבתום תקופת מעבר של חמש שנים הייתה עתידה להפוך למדינה פלשתינית, אולם שר הפנים דאז הד"ר יוסף בורג המנוח היה זה שחיבל ותקע מקלות בגלגליה עד שנפחה את נשמתה אללה ירחממה. בנוסף, נתניהו יצטרך להציע לה גם רוטציה "ראס בין ענו", כלומר בעל כורחו, אחרת הוא לא יהיה יותר משנה ראש ממשלה, אם בכלל והמדינה תדרדר מדחי אל בכי.

במסכת אבות פרק ב' כמדומני, מסופר על הלל הזקן שראה גולגולת צפה בנהר וכה אמר לה: עַל דַּאֲטֵפְתְּ, אַטְפוּךְ וְסוֹף מְטַיְּפַיִךְ יְטוּפוּן.

ביבי נתניהו, אותו ביבי שהכרנו מתקופת חתרנותו תחת שר החוץ דאז דוד לוי; אותו ביבי היסטרי שהכרנו מההופעה המבעיתה שלו בטלוויזיה ("כנופיה של פושעים", "רוצים לגנוב ראש ממשלה") היה צריך כבר אז, כלומר "לאחר תקופת השינוי שחלה בו" לשיטתו, לחשוב היטב על דבריו של הלל הזקן לגולגולת שצפה בנהר, להפשיל שרוולים, לשנס מותניים ולהצטרף לממשלה בראשות ציפי לבני, מה גם שדובר אז על ממשלה קצרת מועד. אבל הוא לא, כי מעולם הוא לא רואה ס"מ אחד מעבר לאף שלו. ומדוע? מפני שהוא, כמו אהוד ברק שאחריו הוא מחזר בימים אלו אבל בשום פנים ואופן לא כמו יצחק רבין המנוח, לא למד דבר ולא שכח דבר, כפי שאמר מרשל דומוריה על אנשי-החצר של המלכים מבית בורבון, שחזרו למלוך על צרפת אחרי המהפכה.

אם נתניהו יהיה ראש ממשלה, כזה שלא למד דבר, מן הסתם אנחנו עוד נלמד את הלקח ונשלם את המחיר בריבית דריבית. והלוואי שאתבדה.