פיגוע ירי כושל במחסום קלנדיה

ב-4 נובמבר 2022, בעקבות חילופי השלטון בישראל קבע תום פרידמן, עיתונאי ה"ניו-יורק טיימס" הבכיר, המבטא, ברהיטות ויצירתיות, את תפישת העולם של מחלקת המדינה: "ישראל שהיכרנו איננה עוד". על הפער בין תפישת העולם של תום פרידמן (ת.פ.) ומחלקת המדינה לבין מציאות המזרח התיכון אפשר ללמוד מהתקדימים (מאמרים) הבאים:

גל הטרור המאורגן של הקבוצות החמושות באזורי שכם וג'נין נמשך בשטחי הגדה ומקבל גם רוח גבית של פיגועי בודדים כפי שראינו בשבוע שעבר בפיגוע באזור אריאל שבו נרצחו 3 אזרחים ישראלים על-ידי המחבל הבודד מוחמד סוף מהכפר חארס בשומרון.

"פרשת תולדות" מהווה עבורנו תמרור דרך. זו פרשה המלמדת אותנו, שהדרך אל המנוחה והנחלה של עם ישראל בארץ ישראל עוברת דרך פיוס. פיוס הכולל ויתור. פיוס החובק בחובו הכרה, שאם עשית עוול, עליך לפעול לתיקון המעוות במעשה העוול שביצעת. ההכרה בעוול היא נדבך חשוב ביצירת הפיוס. בפרשה זו אנו מתוודעים אל רבקה, שאחרי עשרים שנות עקרות היא מגיעה לרגע המאושר, שתאומים מתרוצצים בבטנה - "שְׁנֵי גּוֹיִים בְּבִטְנֵךְ, וּשְׁנֵי לְאֻמִּים מִמֵּעַיִךְ יִפָּרְדוּ". התאומים הם עשו הבכור, שבמרוצת הזמן הפך לאיש ציד, ומי שאחז בעקבו ובא שני לאוויר העולם הוא יעקב, שהיה ליושב אוהלים.

גלית אקרמן, סגנית היועצת המשפטית של עיריית חיפה ימית קליין, אישרה לבית הגפן לקיים כינוס בנושא סימוני גבול על גבולות התרבות הפלשתינית העכשווית בישראל. לכינוס הוזמנו לובנא זועבי שנטען כי הביעה תמיכה ברצח שוטרים בהר-הבית, והעיתונאי רמי יונס שנטען כי הוא תומך ב-BDS וקרא לחיילי צה"ל נאצים. ארגון בצלמו מחה על הזמנתם, כמו גם על כך שייגבה תשלום בכניסה לכינוס, בניגוד למה שנאמר תחילה שהכניסה תהיה חופשית.

הצטערתי לקרוא את מאמרו של אורי משגב מיום ה' 17.11 "עודה, מה עשיתם"? בו בלטה נימת זלזול פוגענית ביו"ר חד"ש, עודה אימן. כאב לי אישית, שבשפה העברית מזלזל עיתונאי ישראלי בכאבו של עודה איימן, ש"סבתו נאלצה לעזוב את הכפר מעלול בקיץ 1948". בלשון עברית מובסת ומבוישת מלעיז אורי משגב על חבר הכנסת עודה אימן ומציגו בלשון פוגענית "כמספר סיפורים בחסד".