יש בישראל מאבק כוח בין הרשויות. אחרי שנים בהם קרקסה הרשות השופטת את שאר הרשויות ואת כל המדינה, מחזירות הרשויות המבצעת והמחוקקת מלחמה שערה. ואני שואל עצמי לטובת מי אני בכל המאבק העיקש הזה. לצורך כך אני מפרק את השאלה לגורמיה, בוחן כל גורם וגורם לעומקו, ואז מקבל החלטה, החלטה לא פשוטה, החלטה מורכבת ורב ממדית.
שאלה ראשונה - על מה המהומה?
המהומה היא על טענה של הרשות המחוקקת והמבצעת שהרשות השופטת נטלה את סמכויותיהן, ותיאבון הרשות השופטת לעוד ועוד כוח לא יודע שובע ולכן חובה לבלום זאת בתהליך ההרסני הזה, ולאזן את המערכת.
תשובתי לשאלה הראשונה היא שהרשות המחוקקת והמבצעת צודקות 200%. אין בשום מדינה ריכוז של נושאים הנותנים בידי הרשות השופטת כוח לגמרי אבסולוטי, הפרדת הרשויות בישראל איננה קיימת ולכן חובה לשנות את המצב ולאזנו.
שאלה שנייה - האם תוכנית הרפורמה של הממשלה עונה על הבעיות?
אין ספק שרשימת הרעיונות הכלליים של הרפורמה הם נושאי הליבה אשר משפיעים על הבעיות ביחסי הכוחות.
ותשובתי: הנושאים שהרפורמה עוררה חשובים לדיון, כי יש להם השפעה על הפתרון. ייתכן שלא כולם נחוצים, כי סדר ומינון נכון של השינויים עשוי ליתר חלק מהצעדים ואולי להעלות צורך בנושאים נוספים.
האם הרפורמה ראויה?
הרפורמה היא בלתי ראויה באורח קיצוני, ממש כמו שלא ניתן להכניס תינוק הישר מברית מילה לחופתו אין כל אפשרות לבצע מהפך משפטי/משטרי בשיטה המופרכת והמופרעת של לוין ורוטמן. לימין יש אינטרס ראוי, ובשל שיטת יישום קטסטרופלית הוא כשל טוטאלית במימוש האינטרס.
ולכן התשובה שלי לשאלה ששאלתי היא מורכבת: אני מזדהה עם הנקודות לדיון שהעלתה הרפורמה, ואני סבור שמימוש הרעיונות הוא פסול מכל וכל. ומאחר שמנהיג נבחן על הגותו ועל ביצועה, ומאחר שבביצוע כשל בנימין נתניהו כישלון חרוץ, דינו נחרץ לכף חובה, ולכן עליו להחזיר את המפתחות לציבור.
מולו נשיאת בית המשפט העליון כשלה כישלון חרוץ בהגותה, הצליחה מאוד בביצוע הכישלון המחפיר הזה, ולכן ברמה המעשית היא ניצחה בקרב, אך אני סמוך ובטוח שעם ישראל הקולני, זה שהולך שולל אחרי נביאי שקר יתעורר ויבין את טעותו האיומה והמאד מזיקה ויביס את תורתה של נשיאת בית המשפט העליון, ובעיקר את תורת יורשה עמית, תבוסה רבתי במערכה כולה.
ומהו האינטרס של השמאל?
האינטרס הטהור של השמאל הוא להגביל באורח משמעותי את סמכויות בית המשפט, ומדוע? כי בעוד כמה חודשים השופט נעם סולברג יהיה המשנה לנשיא בתי המשפט העליון. בעוד 5 שנים השופט נעם סולברג יהיה נשיא בית המשפט העליון, בתוך הקדנציה של סולברג ימונו רק שופטים שמרנים, ואם עד אז לא יקוצצו למשעי סמכויות בית המשפט, הופס מדינת ישראל היא מדינה פשיסטית.
לא קריעה ראשונה לא קריעה שניה, לא קריאה שלישית. 95% מהתשתית הליבראלית של מדינת ישראל מבוססת אך ורק על פסיקות בית המשפט העליון. בית המשפט העליון לא מחויב לפסיקותיו ולהלכותיו, כל ההישגים ה"ליבראליים" שהושגו ב-40 שנה יימחקו על-ידי בית משפט שמרני לחלוטין תוך 4 חודשים.
בנימין נתניהו לוחם את מלחמת השמאל הליבראלי. מה שמדאיג אותו זה הפשיזם הקרב ובא עם כל בית משפט שמרני שיבוא במוקדם או במאוחר. השמאל ברוב כסילותו מסרב לקלוט. השמאל עושה הכל הפוך, השמאל לא מבין היכן הוא חי, השמאל ירד מן הפסים, אם הוא היה אי-פעם על הפסים.
על-אף שמדובר במתחם בעל ערך היסטורי ואדריכלי רב, המתחם נמצא מזה שנים במצב של הזנחה מבישה
