המונח "שלום הדת" הופיע כנראה, לראשונה, כשנכרתה באירופה של המאה ה- 16 ברית-שלום בין צבאות מלכים קתוליים לבין צבאות מלכים פרוטסטנטים. שימוש במונח זה ולא במונח שלום בין מלכויות או מדינות, יש בו מעין הודאה בעובדה שאילולא ריב הדתות, לא היו יוצאים למלחמה. פעמים רבות במהלך ההיסטוריה היוותה הדת גורם מרכזי לסכסוכים. אולם כאשר קהילות דת שונות עובדות יחדיו, הן יכולות להוות כלי יעיל לקידום שלום.
בסכסוכים לא מעטים ברחבי העולם, דת היוותה חלק מהפיתרון, לא רק חלק מהבעיה. למנהיגי הדת תפקיד משמעותי במשחק זה. כך בסיירה לאונה, למשל, מנהיגי דת מוסלמים ונוצרים שעבדו יחדיו סייעו לעצירת מלחמת אזרחים עקובה מדם ופעלו לגישור והידברות בין הממשלה והמורדים. המוסדות האזרחיים הנפוצים והמאורגנים ביותר בעולם הם הקהילות הדתיות. חברים בהן מיליארדי מאמינים ללא הבחנה של צבע, מעמד ולאום. בתי-כנסת, מסגדים, כנסיות ומקדשים הינם מוסדות הממוקמים כמעט בכל עיר, כפר ומחוז. לקיחתם בחשבון בראייה כוללת, יכולה להוות מסלול הידברות ופעולה, בעל פוטנציאל אדיר להניע מאמינים דתיים לפעול לשינוי.
"אבל האיסלאם רוצה להשמיד את המערב!", יטענו. אכן, עליית האיסלאם הקיצוני ומאורעות 11.9 מהווים מכשלה גבוהה להידברות וסובלנות דתית זו. אולם אלו קולות קיצון שיש להתגבר עליהם. עקרונות האמונה האיסלאמית כוללים גם חמלה, רצון טוב וכבוד לאחר. הדת האיסלאמית, כפי שהמלך עבדאללה השני אמר פעם, קוראת לחיות ולעבוד עבור צדק וקידום סובלנות. הנביא מוחמד סיפר שמלחמת ה"גי'האד", מלחמת הקודש אינה נגד אחרים, אלא נגד הרגשות הפנימיים של האדם-המלחמה נגד האגו. בכל יום מיליוני מוסלמים חולקים את ברכת האל - "סלאם עליכום". "שלום עליכם".
לכן יש ליזום תשתית לחינוך דתי לשלום. ברמה הבינלאומית -הידברות בין מנהיגים דתיים, וברמה הלאומית-קהילתית-חינוך לערכי שלום ואחווה במוסדות לימוד ובמוסדות דת. שהרי לכל הדתות ישנם ערכים משותפים. בחירת טקסטים דתיים אשר עולים בקנה אחד עם אותם עקרונות יכולה לסייע בהחדרת ערכים אלו. תהליך שכזה לא יקרה לבדו. על-מנת להתגבר על הקולות הקיצוניים, הקיימים, אגב, בכל הדתות, יש לתת כוח והזדמנות לזרמים המרכזיים, אותם זרמים שפויים בדת, אשר מבקשים שלום ושקט, להשמיע את קולם.
דיאלוג בינלאומי, בין-דתי ובין-תרבותי תוך הדגשת תפקידו של הפרט בקידום השלום וחינוך לשלום ולדו-קיום הנסמך על טקסטים דתיים יכול להתקיים במישור הבינלאומי. רעיון זה אינו מופרך. הרב מצגר, למשל, קרא להקמת מפגש ראשי דתות קבוע, מעין או"ם, של נציגי דתות מרחבי העולם, אשר יתכנס באופן קבוע במטרה להביא שלום, אהבה ואחווה בין העמים. מתכונת דומה, יכולה להתקיים גם במישור הבילטרלי. מעניינת גם יוזמתם של הרב מנחם פרומן והרב שלמה ריסקין אשר קראו לפתיחה במשא-ומתן בין-דתי בניצוחם של מנהיגים רוחניים, יהודים ומוסלמים.
למנהיגים דתיים תפקיד מרכזי בשינוי לבבות ומוחות לחשיבה על האפשרות לחיות בשלום. לכן יש לתת למנהיגי הדת היהודית לקיים שיח עם מנהיגים דתיים מוסלמיים בניסיון להגיע להסכם שלום על בסיס דתי. בעיקרה של תפיסת שלום זו עומדת ההכרה שבסיסו של הסכסוך היהודי-ערבי הוא דתי, ועל כן רק פתרון דתי שיגיע מאישי דת משני הצדדים יכול להוביל לסופו של הסכסוך. גם אם הידברות שכזו לא תפתור את הבעיות,להזיק היא לא יכולה.