גם אקוודור בוחרת אדום

לאחר 7 נשיאים שהוחלפו בעשור הסוער האחרון, אקוודור בחרה את נשיאה החדש, רפאל קוראה מועמד המפלגה הסוציאל-דמוקרטית. ההמונים באקוודור אמרו לא למועמד הימין הניאו-ליברלי, נובואה, שטען כי "נשלח ע"י האל" וניסה לזכות בבחירות עם הרבה כספים והבטחות סרק. ארגוני זכויות אדם מאשימים את נובואה "האלוהי" בשימוש בעבודת-ילדים ושבירת איגודים אלימה במפעלי הבננה שלו במדינה.

רפאל קוראה, בן 43, דוקטור לכלכלה מאוניברסיטת אילינוי, החזיק לזמן קצר מאוד את תיק האוצר בתקופת הממשל הקודם והוחלף במהירות כשהציע לנתב את תשלומי החוב החיצוני לתוכניות סוציאליות דחופות במדינה. הרעיון שלו לא התקבל כלל בעין יפה בגופים הכלכליים הבינלאומיים (הבנק העולמי וקרן המטבע האמריקנים). זו בדיוק הסיבה שבוול סטריט חוששים מאוד מהנשיא החדש. קוראה הבטיח שלכשייבחר יעצור את תשלומי החוב אם תהיה הורדה בולטת של מחירי הנפט, משאב חשוב של כלכלת אקוודור.

כיום, אקוודור משלמת יותר בכדי לכסות ריביות של חובה הלאומי מאשר מקציבה לחינוך. על אף עושר הנפט של המדינה, רוב רובה של האוכלוסיה חיה מתחת לקו העוני, ושיעורי האבטלה אדירים. קוראה גם הביע תמיכה בניסוח מחדש של כל החוזים עם תאגידי הנפט הזרים שכמו במקרה של בוליביה לוקחים את חלק הארי של הרווחים.

במרס השנה התחוללו מהומות של תושבי אקוודור נגד המו"מ על הסכמי הסחר עם ארה"ב. שנה קודם לכן היתה שביתה כללית של עובדי תעשיית הנפט במחאה על ניצולם ע"י התאגידים הזרים. אז הכריז הממשל על מצב חירום ושלח את הצבא לדכא את המרד.

קוראה מעביר ביקורת חריפה על הניאו-ליברליזם ומגן על תפקידה המוביל של המדינה בחיי הכלכלה והחברה של הארץ. הוא הצביע נגד המלצות קרן המטבע והבנק העולמי והפך את הרזרבות של המדינה לכלי להשקעה לאומית מקומית. קוראה רואה באחדות אמריקה הלטינית משקל נגד דחוף וחשוב נגד 'הסכמי הסחר החופשי' עם ארה"ב. הוא מציע לשכתב את חוקת המדינה במשאל עם בכדי לחזק את מוסדותיה ולתת לאזרחים יותר כוח והשפעה.

יחסיו של רפאל קוראה עם וושינגטון עומדים להיות לא קלים, בעיקר בנוגע לעתיד הבסיס הצבאי ששומרת ארה"ב באקוודור בתואנה של "המלחמה בסחר הסמים". קוראה לא מסתיר את יחסיו עם נשיא ונצואלה, הוגו צ'אבז, איתו הוא חולק יחסי חברות ושיתוף רעיוני. לא מפתיע לראות את מתנגדיו מאשימים אותו בקבלת מימון מוונצואלה, אותה טקטיקה שמנוצלת נגד המועמדים הסוציאליסטיים, שאפיק הנדאל באל-סלבדור, אבו מוראלס בבוליביה ואולנטה הומלה בפרו.

אקוודור עברה כמעט 10 שנים של הפגנות ומהומות חוזרות שהדיחו נשיאים בזה אחר זה אך לא שינו מהותית את מצבם של ההמונים. האם הפעם יגיע הקץ לניצול והעוני באקוודור?