זה לא פמיניזם

ועדת השרים לענייני חקיקה אישרה את הצעת החוק של ח"כ דליה איציק להארכת חופשת הלידה לחצי שנה - 14 שבועות, עם זכאות לדמי לידה ומשך החופשה ללא תשלום. יולדות יהיו זכאיות לקצר את החופשה ל-14 שבועות המשולמים.

החידוש היחידי בהצעת החוק הוא בכך שגם נשים שעבדו פחות משנה טרם הלידה יוכלו להאריך את החופשה שלהן לשישה חודשים.

נחשו מי ישתמשו בכל ששת החודשים ומי ייאלצו להסתפק ב-14 השבועות המשולמים? ברור כי רק נשים היכולות להרשות לעצמן יאריכו את חופשת הלידה, או במילים אחרות - רק אלה שיש להן כסף.

גם היום זכאיות נשים להאריך את חופשת הלידה עד לשנה מבלי שיוכל המעסיק לפטרן, בתנאי שעבדו לפחות שנה טרם הלידה. כך שלמעשה - החוק אינו מחדש כמעט דבר.

יתר על כן, אין שום צורך בחוק שממילא לא יסייע לנשים שלהן אין את אמצעי הקיום לשלושה חודשי חופשה מרצון, ועוד כשיש תינוק חדש בבית, על כל ההוצאות הכרוכות בכך. הרי אלה שיכולות - ממילא מאריכות את החופשה.

ומה יהיה על מקומן של נשים בשוק העבודה? איזה מעסיק יוכל לשמור לאישה את אפשרויות הקידום במקום העבודה למשך שישה חודשים? ובכלל, איך תשפיע הארכת חופשת הלידה על נכונותם של מעסיקים להעסיק נשים צעירות בגיל הפריון?

עדיף היה אם חברות הכנסת היו דואגות ליותר שוויון בשוק העבודה, דואגות לצמצום הפער המעמיק בשכר נשים לעומת שכר גברים, מבטיחות את קיום החוק הקובע ייצוג נשי בדירקטוריונים. אפשר שחברות הכנסת היו עוסקות גם בעידוד הקמת מעונות ומשפחתונים במפעלים, או דואגות להוזלה וסבסוד של הקיימים.

אולי בכלל היה עדיף אילו חברות הכנסת היו מפנות את תשומת הלב אל המגזר הציבורי - שם רוב העובדים הן נשים, מיעוט המנהלים הן נשים, והשכר הממוצע של נשים עומד על 76% בלבד משכר הגברים.

אולי היה עדיף שיעסקו בדברים החשובים באמת. אבל הצעות חוק להארכה בכאילו של חופשת הלידה - מייצרות יותר כותרות...