לפני כשבועיים הצביעה ארה"ב - כמי שכפאה שד - נגד ההחלטה שבה תמכו כל חברי מועצת הביטחון. הייתה זו החלטה המגנה את הבנייה הישראלית ואת הקמת ההתנחלויות בשטחים הפלסטינים שבגדה המערבית. מי שעקב אחר ההתלבטות הקשה של וושינגטון קודם שנדרשה לווטו, ומי ששמע את דבריה המתפלפלים של הנציגה האמריקנית במועצה, בהסבירה את הצבעת הווטו, חייב להבין -
ישראל שוב איננה יכולה לסמוך על ההצבעה האמריקנית במועצת הביטחון. עמדנו שם - ואנו עומדים עתה - על סף הטלת הסנקציות.
ארה"ב מעולם לא הסכימה עם עיקרי היסוד של המדיניות הישראלית - מחד גיסא, המשך יצירת עובדות בשטח המרחיבות את הנוכחות הישראלית בגדה המערבית ומצמצמות יותר ויותר את השטח שניתן יהיה להציע למדינה פלסטינית בעתיד; ומאידך גיסא, העמדת תנאים לחידוש המשא ומתן עם הרשות הפלסטינית, תנאים שמשמעותם ברורה - סגירת הסיכוי לפתיחת משא ומתן רציני. אלא שהיום שוב לא תסתפק וושינגטון בדברי הסתייגות רפים. וושינגטון של היום, במצבה מבית ומחוץ - לא תמוטט את נכסיה בזירה הבינלאומית כדי להציל את ישראל ממהלכים שאיננה שלמה עימם.
ישראל חייבת לשקול, ולכלכל מכאן ואילך, את מדיניותה, מתוך הנחה ברורה שכל צעד שמעורר סערה והתנגדות בינלאומית, עלול להגיע לדיון במערכת הבינלאומית, ועלול להסתיים בהחלטה של מועצת הביטחון המטילה סנקציות על ישראל. אנחנו עשויים לעמוד לבד, במקרה זה, מול כל העולם.
תהיינה לכך השלכות ברורות לישראל, הן על ייזום צעדים מדיניים והן על ייזום מהלכים צבאיים-ביטחוניים. יהיה עלינו לשקול היטב ולהיערך לקראת כל אחד מן הצעדים הבאים.
הצעדים המדיניים ידועים ומוכרים - הרחבת שטחי ההתנחלות הישראלית מחוץ ל"גושי ההתנחלויות", בנייה יהודית במזרח ירושלים, משבר במרקם היחסים העדין שבין יהודים וערבים בחברון, או העמקת המצור על רצועת עזה, ואולי אף ניסיון להשתלט מחדש על ציר "פילדלפי", על רקע המצב שנוצר במצרים.
בה בעת, נעמוד בפני מצב חדש במקרה של ייזום מהלכים צבאיים - הסתבכות עם משט עוין המבקש לפרוץ את הסגר הימי על הרצועה, מהלך צבאי נרחב ברצועת עזה ("
עופרת יצוקה" מס' 2), ואולי פעולה צבאית כנגד כוחות חיזבאללה בדרום לבנון. והצעד הצבאי הרגיש ביותר - ייזום פעולה צבאית כנגד מתקני הגרעין של אירן. אין להעלות על הדעת מבצע כזה ללא תיאום ישראלי מראש, וללא הבטחה מפורשת לגיבוי מדיני של ארה"ב אל מול התגובות האירניות הבלתי-נמנעות - הצבאיות, המדיניות והכלכליות - לאחר התקיפה.
ולבסוף - אנו מצויים כיום כבר בחודש מרס. חודש ספטמבר שוב איננו רחוק מאתנו. בעוד שישה-שבעה חודשים תוגש ככל הנראה הצעת החלטה בעצרת הכללית של האו"ם שתקרא להכרה בינלאומית ולכינונה של מדינה פלסטינית ריבונית ועצמאית בגבולות קווי ה-4 ביוני 67', מדינה שבירתה במזרח ירושלים. החלטה כזו - אם לא נקיים פעילות מדינית אינטנסיבית המונעת את העלאת ההצעה לדיון, או המשפיעה על ניסוח שעימו אנו יכולים לחיות - תעבור בעצרת ברוב אדיר. ואל ננסה להתנחם בכך שלהחלטות העצרת אין משקל ומעמד. מדינת ישראל קמה בכוח החלטה 181 של העצרת הכללית, מן הכ"ט בנובמבר 1947...
זהו האתגר העומד היום בפנינו, זה הלקח שעל כולנו ללמוד מן הווטו האחרון שהטילה ארה"ב במועצת הביטחון לפני שבועיים. עלינו להיערך לקראתו, ומיד.
התהיות בסוגיה זו עשויות לגלם משמעויות...
