בעלי מקצועות חופשיים מוזמנים להעביר אלינו לפרסום מאמרים, מידע בעל ערך חדשותי, חוות דעת מקצועיות בתחומים משפט, כלכלה, שוק ההון, ממשל, תקשורת ועוד, וכן כתבי טענות בהליכים בבית המשפט.
דוא"ל: vip@news1.co.il
|
|
|
אירועי יום הנכבה האחרונים הוכיחו כי פתרון הסכסוך הישראלי-פלשתיני חייב לגעת קודם כל בסוגיית הפליטים. כל המבקש להתעלם מהנושא או להפנות את הדיון לאפיקים אחרים, לא רק שאשם בהולכת שולל את האחרים אלא גם בהמשך הנצחתו של העימות לעיל
|
[צילום: אתר הזיכרון הפלשתיני]
|
|
|
|
|
"ינוחו על משכבם חללינו שנפלו היום על-ידי כוחות צבא הכיבוש הישראלי, שעה שהפגינו לציון יום הנכבה בשטחי המולדת, בגדה המערבית וברצועת עזה, וכן בגבול עם סוריה ולבנון". דברים אלו, שנאמרו לא על-ידי מנהיג מחלקה מדינית או צבאית של ארגון טרור כזה או אחר, אלא על-ידי נשיא הרשות עצמו, מחמוד עבאס (אבו מאזן), מראים כי בשנים האחרונות הלך והיטשטש יותר ויותר הגבול בין שני המחנות העיקריים בזירה הפוליטית הפלשתינית. אם פעם הפתח היה היותר פרגמאטי בין השניים ונתפס כפרטנר לשלום, הרי שהתבטאויותיו האחרונות של הראיס ואי-יכולתו ללחוץ על החמאס שיתגמש בדרישותיו במשא-ומתן על שחרורו של החייל החטוף גלעד שליט, מראות כי גם הוא מבין את מה שאחדים בישראל עדיין לא, כי כללי המשחק השתנו. כל מי שעוקב אחרי המאורעות ודאי שם לב לכך שאת דעת-הקהל היום ברחוב הפלשתיני מוביל לא מי שנתפש כמזוהה עם הדור הישן של מייסדי התנועה הלאומית. תהילתו של דור זה אומנם נראית מעל פני השטח ולא נראה כי יהיה מי שיערער בפומבי על כבודם של יאסר ערפאת או אבו-מאזן, אך בה בעת גם נחלש כוחם המסורתי של ארגוני הטרור, אשר בא מכך שהיו מי שסייעו בבניית המוסדות של החברה האזרחית דוגמת ארגוני צדקה, בתי חולים, בתי ספר ושאר השירותים הבסיסיים ביותר. הוקרת התודה לא איחרה לבוא והחמאס - הגדול והחזק ביותר מבין אותם ארגונים - זכה בשנת 2006 בבחירות לראשות הרשות. עצם העובדה שכיום נזקק הוא לממשלת אחדות עם הפתח, ונצחונו בבחירות הבאות אינו מובטח כבעבר, מראה כי על ישראל לנקוט בגישה חדשה בבואה להתמודד עם הפלשתינים. על כן, בבואנו לנסות להבין מה הביא את הפלשתינים מצדו השני של הגבול להסתער על הגדרות ביום הנכבה האחרון, הרי שעלינו להתייחס קודם כל אל התנועה הלאומית הפלשתינית כאל תנועה חברתית. זו מאופיינת בספרות המחקרית של מדע מדינה כמאמץ מודע, קולקטיבי ומאורגן לקדם או למנוע שינוי בסדר החברתי, בדרך-כלל באמצעים לא ממסדיים. השינוי יכול להיות בכל כיוון שהוא ובאמצעים שונים, ובכלל זה פעולות לא חוקיות, אלימות ואף מהפכניות, או לחלופין, כטענת חוקרים אחרים - נסיגה לתוך קהילה 'אוטופית', המתמקדת ביצירת הסדר הראוי בעיני חבריה. אך כיוון שהמציאות מורכבת יותר מכל מודל, הרי שנראה כי ההנהגה הפלשתינית משלבת בתוכה את שני הגורמים לעיל, דבר שהופך אומנם את המצב למסובך יותר אך לא לכזה בלתי פתיר בעליל.
|
הנכבה ותחושת הזהות הקבוצתית
|
|
בבסיס המחאה הפלשתינית והתנגדותה למדינת ישראל עומד מושג אחד שלרוב הישראלים אין מושג אמיתי לגבי קנה מידת החשיבות שלו בעיניהם והוא - 'הנכבה'. בלי להיכנס כאן לדיון אשר כבר מילא עשרות של ספרים ומאמרים האם אכן היה גירוש מכוון של אוכלוסיה זו על-ידי כוחות צה"ל ב-1948 וב-1967 אל מעבר לגבולות הקו הירוק/הסגול, או עקירה מרצון אישי/בעידוד מדינות ערב (אף שלדעתי האישית היה ככל הנראה שילוב של שניהם) - הרי שחשוב להבין כי מושג זה מהווה את המכנה הרחב והמשותף ביותר לכלל בני האומה ומאפשר להם להזדהות עימו בלי קשר למעמד (ואכן יש כאלו בקרב החברה הפלשתינית), למין, למידת הזיקה לדת וכיו"ב. עם הזמן, נגזרה ממושג זה זכות השיבה שבבסיסה עומדת הדרישה כי תינתן ליותר ממיליון פלשתינים האפשרות לשוב לבתיהם בתחומי מדינת ישראל. יתר על כן, עם השנים הפכה 'הנכבה' בהדרגה לסמל זהות לאומי מקודש ואף למעמד של מיתוס. ככל מיתוס, גם הנכבה מושתתת על מאורע היסטורי אמיתי, אבל הגרעין העובדתי המקורי שלה זכה לעיבוד, הרחבה ופרשנות. כך לדוגמה, היציאה מפלשתין הוגדרה כהיג'רה - מונח בעל קונוטציות דתיות, המתייחס להגירתו של הנביא מוחמד ממכה למדינה ונושא בחובו הבטחה לחזרה ולכיבושים נוספים. ככל שממשיכה ההנהגה הפלשתינית לטפח בקרב נתיניה מיתוס זה, הרי שכך היא מעודדת בקרבם התקוממות נגד הסדר הקיים, בין אם על-ידי התנכרות אליו ובין אם על-ידי הסתייגות ממנו. המשך התכחשותה של ישראל - לפחות ברמת המדיניות הרשמית - למושג זה, מעורר עוד יותר את איבתם של הפלשתינים ומסייע בגיוסם הפוליטי על-ידי אותם כוחות אשר הדבר משתלם להם. הטיב לבטא זאת אבו-מאזן, שערב אירועי הנכבה הבטיח לבני עמו כי "השיבה איננה סיסמה" וכי לא יקום מנהיג פלשתיני שיוותר על זכות השיבה. מכאן על ההנהגה הישראלית להבין כי סוד הצלחתה של ההנהגה הפלשתינית לשמור על רוח הלחימה נובע משילוב של שלושה גורמי יציבות: יציבות תודעתית, יציבות בפעולה ויציבות במטרות. ההמשכיות התפקודית והרעיונית היא זו שעוזרת בגיוס חברים חדשים למאבק והמבחינה בין תנועה שלא מצליחה להשתלט על חבריה לבין תנועה שיודעת לגייס ולייעל את תסכולם וזעמם של ההמונים לטובתה. שילובם של שלושת הגורמים האלו הוא זה שעוזר כאמור בגיבוש תחושת זהות קבוצתית משותפת אשר בלעדיה למעשה לא ניתן לגייס את ההמונים לפעילות קולקטיבית. הפלשתינים היום אפוא מאוחדים יותר מתמיד ברצון להתנער מעול שליטתה של ישראל, כשהמהפכות שעבר העולם הערבי סביבם לימדו אותם שוב את מה שידעו מזמן. ישועתם תבוא לא מאחיהם במדינות ערב אלא רק מנקיטת קו פעולה עצמאי.
|
בה בעת, השיח הפוליטי היום בישראל נע בין שני הקצוות של הציר. בצדו האחד, יש את הימין הקיצוני אשר חותר לכינון מדינה אחת כמולדתו ההיסטורית של העם היהודי, ויש שיקראו לה מדינת אפרטהייד; ובצדו האחר נמצא השמאל הקיצוני אשר מבקש להקים מדינת כלל אזרחיה, אשר כלפיה נטען כי תהיה זו התאבדותה של המדינה ככזו ששייכת ללאום היהודי. על כן, אלו שנמצאים בטווח המתון באמצע בין שני הצדדים ומבקשים להגיע להסכם שלום אמיתי עם הפלשתינים, חייבים קודם כל לנהל משא-ומתן לא על הגבולות או השטחים, ואף לא על מעמדה של מזרח ירושלים. הדבר הראשון שיש לפתור בדרך לפיוס בין הצדדים הוא הסוגיה של השיבה. על הצדדים למצוא תשובה לשאלה איך ואיפה תמומש הזכות, האם היא תיפתר על-ידי פיצוי כספי או בשיבה פיזית, האם הפליטים יתיישבו במדינה הפלשתינית שתקום או גם בישראל, וכיו"ב. אך בינתיים נמנעים בקרב שני הצדדים לתת תשובות מוגדרות לשאלות אלו ולהציג מדיניות אמורפית. מדיניות שאמנם נוחה מבחינה פוליטית, משום שהיא מאפשרת לכל אחד לשמוע בדברים את מה שהוא רוצה, אך למעשה אין זו אלא בועה זמנית אשר מסוכנת לא רק כי היא מוכרת אשליה לחלקים נרחבים בציבור הישראלי, אלא גם כי היא מעוררת יותר ויותר את איבתם של הפלשתינים על כל יום שעובר, שבו ממשיכים רבים מהם לחיות בתנאי עוני וצפיפות נוראיים במחנות הפליטים, או ברצועת עזה הנחשבת למקום העני ביותר במזרח התיכון והצפוף ביותר בעולם. ההיסטוריה מלמדת כי מי שרוכב על גבו של נמר סופו שייטרף על ידו. נותר רק לקוות שאלו לא יהיו אנחנו...
|
|
תאריך:
|
18/05/2011
|
|
|
עודכן:
|
18/05/2011
|
|
אלכסנדר ס. שכטמן
|
|
|
כותרת התגובה
|
שם הכותב
|
שעה תאריך
|
|
1
|
|
אליהו חיים
|
18/05/11 12:13
|
|
2
|
|
משה ו
|
18/05/11 13:31
|
|
3
|
|
Fisk
|
18/05/11 13:33
|
|
4
|
|
קורןנאוה טבריה
|
18/05/11 15:15
|
|
5
|
|
יוליה ב
|
18/05/11 17:03
|
|
6
|
|
אהרן מיטל
|
18/05/11 17:39
|
|
7
|
|
עמי, ת"א
|
18/05/11 18:36
|
|
8
|
|
בוריסבב
|
18/05/11 19:25
|
|
9
|
|
איגורקוב
|
18/05/11 19:28
|
|
10
|
|
ד''ר אברהם שלום
|
18/05/11 20:31
|
|
במוסף 7 ימים של ידיעות אחרונות של יום שישי האחרון נחשפתי לכתבה מרעישה - ונסה גרגוריאדיס מ"ניו-יורק מגזין" כותבת על חקירה שמסעירה את אמריקה - על תרומות שתרמה מדונה כדי להקים פנימייה לבנות במאלאווי ועל כך שבגלל ניהול כושל נעלמו הכספים. מדובר כאן על ניהול שנעשה במשותף בידי מדונה והמרכז לקבלה, וחלק הארי נעשה בידי אנשים שמדונה בחרה בהם, אבל כרגיל מנסים להשמיץ את המרכז לקבלה ולהפחית בערכו.
|
|
|
נראה כי הצהלה בישראל כי העולם הערבי עסוק בבעיותיו הפנימיות ואיננו מתעניין בבעיה הפלשתינית הייתה מוקדמת מידי. למרות התהפוכות והמהפיכות בעולם הערבי ולמרות שבארבעת החודשים האחרונים לא הונף הדגל הפלשתיני בכיכרותיהן של בירות מדינות ערב שבהן הפגינו ההמונים נגד השלטון,מתברר כי הבעיה הפלשתינית מתחילה שוב להעסיק את ההמונים הערביים וייתכן כי תשוב ותטפס לראש סדר היום של העולם הערבי לקראת חודש ספטמבר שבו אמורה להתכנס העצרת הכללית של האו"ם לדיון בהכרה במדינה פלשתינית בקווי 67.
|
|
|
אין ספק, במג'דל שמס קרתה תקלה. החדירה הייתה צפויה, ודווקא שם צה"ל לא היה צריך להיות מופתע. לא צריך להיות אסטרטג, גנרל או מזרחן מדופלם כדי לדעת כי הכפר הזה על פניו הוא נקודה רגישה, ולא מהיום. חלקו עוין רשמית עם קבלות זה עשרות שנים, ואם היה חשש לניסיון פריצה מסוריה לתחומי שטחה הריבוני של מדינת ישראל, והיה חשש כזה, זה המקום בעל הסבירות הגבוהה ביותר ברמת הגולן ששם זה יתרחש לעיני ובתוך קהל אוהד. אינני יודע אם היה תיאום של הפורצים עם אנשי הכפר, אך גם אם לא - אין ספק שמבחינת הפורצים היה הכפר שטח נוח וידידותי, והעובדה שלא היינו שם מוכנים עם כוחות וכלים מתאימים זה מחדל שצריך להיבדק.
|
|
|
ארבעה חודשים אחרי תחילת התהפוכות בעולם הערבי - והמהפכה בו עדיין תקועה. לפי שעה לא מבצבצת שום קרן-אור מתוך האפלה השורה בכל אותן מדינות הרות-גורל שבהן התחוללה רעידת האדמה.
|
|
|
אזרחים רבים מקבלים מכתבי התרעה ממגן דוד אדום ועורכי דינו - "אם לא תשלם אנחנו נעקל". לעתים מגיעים המכתבים אחרי שהאבא, האימא, הסבא והסבתא, או אפילו אתם עצמכם, שכחתם את היום שבו נאלצתם להזמין אמבולנס הביתה.
|
|
|
|
|
|
עידן יוסף
רשתות הפארם הגדולות שולטות בחלק גדול מהקניונים המרכזיים דרך חנויותיהן ובעלות משותפת עם רשתות השיווק הצעת חוק חדשה מבקשת להגביל פתיחת חנויות פארם חדשות בקרבת מקום לחנויות קיימות כ...
|
|
|
יוסי אחימאיר
ישראל נמצאת בשפל, בבידוד, אבל ביכולתה להיחלץ מבור התחתיות אם, כדברי גנדי על מלחמת תש"ח, לא נתייאש, נתחזק ברוחנו, נהיה מאוחדים וחדורי אמונה בצדקתנו. אם אין אני לי - מי לי?
|
|
|
איתמר לוין
השופטת שרון הינדה מנהלת תיקי חדלות פרעון ברוגע וביעילות, אם כי היו אלו תיקים פשוטים של הסכמות בין הצדדים היא צוללת לפרטים לפני אישור ההסכמות, אך אינה בקיאה בהם די הצורך בזמן הדיו...
|
|
הבלוגרים הנקראים ביותר ב- News1
|
|