רציתם מדינה?

אימא שלי, אשר הוריה, אחיה, אחיותיה הטבוחים הם האריחים האדומים מדם שבבסיס קיומנו לעת הזו, ואשר ניתן לצפות שהיא תראה במדינה חבל הצלה שהוגש לעם היהודי על-מנת שמה שקרה לה למשפחתה, לכל העיירה שלה, ולכל היהודים באירופה ובעולם, לא יקרה לדורות הבאים, אימא שלי לא מבסוטה, ואימא שלי היא בהירה כאילו השנים רק מיטיבות אתה, ובכל זאת יש בקולה סימנים של אכזבה עמוקה.

הגיל המופלג

כן היא קשישה, עול השנים, וללא ספק השנים שהיא אישית חוותה נותנים בה את אותותיה, קשישים הם בעלי ניסיון רב, נוטים להיות ביקורתיים, לעיתים אף מרירים ונטולי חדוות חיים (מה שהיא לגמרי לא)

פער הדורות

יתר על כן, בחלק מההיבטים היא איננה צודקת, כי היא פשוט ילידת דור אחר, ולא רואה מנקדת מבטה מה עשינו כאן בשנות קיומנו אצלה EMAIL זה במקרה הטוב סיפור על אמיל והבלשים, אפליקציה נשמע לה כמו הניתוח האחרון שעברה, כלומר אופרציה. FACE BOOK היא אומרת קשקוש כי לספר (אחד מרבים שהיא קוראת, בלי משקפיים) יש תוכן, אולי אף כריכה, אך פנים אין לו.

חופש הביטוי

ילידי דורות אחרים ומדינות אחרים לא מבינים את החיבור של המילים "חופש ביטוי" הם היו מעדיפים אולי לשמוע דעה אחת, את דעת השלטון ועמה להתקדם כפי שקרה בילדותם בארצות שהדמוקרטיה הייתה מהם והלאה.

מצוקת האויב עדיפה, גלותיות

כמו רוב היהודים שבאו מהגלות, מצוקת הזולת, הזר, האויב, כואבת להם יותר מאשר הבטחת העתיד, לא יודעים לחשב סיכונים, לא יודעים לזהות הזדמנויות, עם כל הקושי שבמילים האלה הרי ניתן לומר שכמות הניצולים מאירופה היא כל כך מועטה גם בגלל הערכה לא נכונה של הסיכון וגם בגלל חוסר ניצול ההזמנות לברוח משם במועד.

ועל אף כל אלה אף היא תודה, שאם נשים על כפות המאזניים את מה שעשינו כאן, ואת מה שאנו מחרבנים בצורת קוביות, הרי שכף התקווה הטובה תגבר משמעותית על הרעה.

האם באמת אנו רוצים מדינה?

ובכל זאת מה רע כאן, מדוע השאלה "רציתם מדינה?" כשאלה רטורית אשר מטרתה לתרום, היא כל כך רלוונטית?.

החוכמה והמקוריות הם עשר, אבל לגמרי לא רצויים אם הם תורמים מובילים למזימות ולתככים.

לעשות כסף מעבודה או מיצירה זה נהדר, מדוע צריכים אנשים גם לשלם ולקבל שוחד? מאיפה זה בא?

חופש הביטוי הוא אחלה, אך ניצולו לרעה פוגע בנו, ריבוי הדעות הוא מתת אל שמטרתו סיעור מוחות, ולכן ה"גניוס היהודי" הוא לא צמד מילים ריקות, אך יש לו השלכות מאוד שליליות, הוא מהווה כלי לקיטוב ולהשחזת חרבות, כלי לניצול הזדמנויות של אנשי זדון ורוע, אנחנו עם נפלא עם יכולות פנטסטיות אך עם יצר לא קטן של הרס עצמי, אותו חייבים אנו לדכא, ובמקום זאת אנו מלבים אותו ומגבירים אותו.

דווקא המרץ והאנרגיה המלווה את הקמת נאה המדבר הזה, הם אלה שלעיתים הם בעוכרינו כי המקום לירות על האויב, או במקום להשקיע אנרגיה באתגרים שלנו, אנו יורים על כוחותינו, אנו מבזבזים אנרגיה על תקיעת סכינים בגב של החברים שלנו ראו איך בחרנו רמטכ"ל רק לפני שנים מספר, ראו איך בחרנו נשיא מדינה לני כמה שבועות.

וכמובן יש לנו זיכרון ארוך, בייחוד הגנים הפולניים שקיבלנו ב TRANSFER דרך האוויר משכנינו בפולניה (ולעניין זה מקנז' זה אותו דבר) והנה לנו מתכון בטוח לפול גאז בניוטראל, משקיעים אין סוף אנרגיה על-מנת לדרוך במקום.

כבד את אביך ואת אימך למען יאריכון ימיך על האדמה הזו - ויש לנו דיבר מעשרת הדברות "כבד את אביך ואת אימך למען יאריכון ימיך על האדמה הזו" אבל מה הקשר בין כיבוד הורים ובין הארכת חיים, ולמה דווקא על האדמה הזו ולא אחרת, והפירוש שלי הוא שמלבד המצווה לדאוג להורים, לשמח אותם, לתמוך בהם, חלה החובה גם להקשיב להם, ללמוד מהם ואם כל אחד מאתנו, בייחוד אם הוא בעל שררה, ישאל עצמו לפני שהוא שולף, (סכין, ארנק, שקית דולרים - WHATEVER) את מה ששואלת אמי מידי פעם "רציתם מדינה?" או "אוסט געוואלט אמדינה" וירסן עצמו, יעצור את להב הסכין או את התכמון, או את המתת רגע לפני הגב או הכיס של חברו, מצבנו יהיה הרבה הרבה טוב, וחיינו יאריכון על האדמה הזו, ולא על כל אדמה אחרת.