מכתב לחגית

שלום לך חגית, אימא של בנייה, שלום לך אצילת הרוח, שלום לך אוהבת עם ישראל, תורת ישראל, ארץ ישראל, שלום לך אישה אשר רוח בה, שלום לך אם שכולה המפזרת טללים של אהבה, חיבורים, שללים של חיים ותקווה. אני מודה לך אימא של בנייה, על שבתוך רעש האבנים המתגלגלות עלינו בשבועות האחרונים נשמע קולך המדויק, הצלול, הכואב, המחבר, הנדרש כל כך, קול בלימת השועטים במעלה הדרך מלטרון עד להר הקודש, הר הרצל.

קולך המרגש והחכם, חגית, הינו חשוב ביותר בימים אלה, בהם המילים המרחפות בחלל הארץ הטובה על-ידי מי שעד לפני זמן מה היו קברניטי הספינה היהודית בארץ היהודים, הן מלחמת אחים, מרי אזרחי, סירוב פקודה, לרצוח ראש ממשלה, לחסל שרים, למרוד במלכות שנבחרה ברוב דמוקרטי מובהק.

אמא של בנייה, אני מבקש להכיר לקוראים שאולי אינם מכירים את בנך המיוחד, הנועז, החכם, מאהבה הגדול של מדינת ישראל, בנייה. כך כתבו מפקדיו של בנך הגיבור בנייה בעת הענקת צל"ש אלוף על עוז רוחו: "ציון לשבח מוענק מטעם מפקד פיקוד המרכז לרב סרן בניה ריין ז"ל, מ"פ שריון בגדוד "שלח", על שהראה דבקות במשימה וחתירה לניצחון, דוגמה אישית ורעות.

בתאריך י' באב התשס"ו (4 באוגוסט 2006), במהלך התקדמות לכיוון הכפר א-טייבה, נתקע צוות ההנדסה שנע על גבי פומ"ה בשטח השמדה בגלל בעית חימשיות. רב סרן בניה ז"ל וצוותו אספו אליהם את שמונת לוחמי ההנדסה על גבי הטנק וחילצו אותם למקום מבטחים. מיד בגמר החילוץ נפגעה הפיום"ה התקוע מטיל נ"ט. גם בימים שלאחר מכן, במשך יותר משבוע ימים, המשיך צוותו של רב סרן בניה ז"ל לחלץ כוחות נוספים תחת אש תוך סיכון אישי רב.

בתאריך יחכם באב התשס"ו (12 באוגוסט 2006) בחרבת אל כסיף, בעיצומה של פעולת חילוץ נוספת של טנק שנותר בשטחי השמדה, נפגע הטנק של רב סרן בניה ז"ל מטיל נ"ט, וכל אנשי הצוות נהרגו. רב סרן בניה ריין ז"ל, אשר התנדב להילחם במלחמה ובמהלכה אף נהרג, הפגין דוגמה אישית, רוח לחימה, יוזמה, מנהיגות יוצאת דופן וחירוף נפש. במעשיו אלה הוא היה מופת ללוחמי צה"ל בכלל וללוחמי השריון בפרט. רב סרן בניה ריין ז"ל יועד להיות מ"פ בגדוד "שלח", אך בטרם מונה לתפקידו פרצה המלחמה. כאשר הצטרף הגדוד למלחמה, התעקש רב סרן ריין ז"ל להשתתף בלחימה וקיבל פיקוד על צוות טנקים שזכו לכינוי "כוח בניה". תפקידו העיקרי של "כוח בניה" היה לחלץ לוחמים וכלים שנפגעו בלחימה".

מקרני שומרון ללטרון

הזעזוע העמוק אותו את מבטאת בדרכך הייחודית על הגנרלים וההנהגה לשעבר ובהם אלו ששלחו את בנך אהובך לקרב במלחמה הכושלת, הינו זעזוע אמיתי, כואב ומטריד. רתימת הצבא למאבק פוליטי נגד קבלת תוצאות הבחירות, נגד הרפורמה המשפטית הנדרשת, עירוב הצבא במאבק פוליטי נוקב ככל שיהיה.

חגית היקרה, קולך כל כך חשוב, כל כך משמעותי. את, שסירבת לשקוע בתהומות הייאוש, שסירבת להתכנס למרה שחורה ובחרת בחיים, בחרת להטמיע את אהבת ישראל, לעודד גיוס משמעותי בקרב בני הנוער לשירות איכותי, לחזק את החיילים והקצינים במורשת הקרב של בנייה. חגית היקרה, אשריי העם שזכה לאם שכמוך, מאהבת גדולה של מדינת ישראל, ראשית צמיחת גאולתנו, את, מאהבת גדולה של עם ישראל אשר בין הדלקת נרות חנוכה בבסיס שכוח אל לבין אריזת מאות משלוחי מנות לחיילי צה"ל בכל מקום שהם, את מוסיפה אור, בונה גשרים איתנים, גשרים על מים סוערים.

ביום בו התעוררת וגילית את מודעות הענק על מסע השריונאים מלטרון להר הקודש, הר הרצל, נחרדת, אמות הסיפים זעו, בשרך נעשה חידודין חידודין, לא הבנת איך מעזים לרתום את הצבא ולגרור אותו לשדות הקרב הפוליטיים, איך מעזים לחלל את זכר הנופלים, להשתמש בשמם במאבק נגד קבלת תוצאות הבחירות במסווה של המאבק נגד רפורמת המשפט הנדרשת והחשובה.
את, חגית, אימא של בנייה, לא יכולת לעצור בעד כאבך, זעזועך, לא נרדמת מהרגע בו ראית את מודעות השחור אדום, מהמקום בו נטמן בנך הגיבור. מקרני שומרון מיהרת ללטרון.

אישה עם שביס, להט בעיניים, אהבה אינסופית לארץ הטובה ולאנשיה, אם שכולה, אשר הפכה את יגונה למפעל של רוח ישראלית לכבודו של בנייה. הגעת ללטרון, הבטת בשריונרים המחזיקים בדגלים, בכרזות מחאה, פניהם מלאי זעם קדוש, מתכוננים לעלות על רכביהם מלטרון להר הקודש, הר הרצל. ולא יכולת לעצור בעד מחשבותיך, בעד כאבך, בעד זעמך, על גרירת הצבא לשדות הקרב הפוליטיים, ניסית לומר לשריונר נושא שלט מחאה, ביקשת להביע במילים מתחשבות משהו כל כך פשוט, כל כך נדרש, כל כך משמעותי, הניחו למתים.

בין רגע הבנת את עומק השסע, את התהום שנפערה, הוקפת באנשים שוצפים, קוצפים, זועמים, ממלמלי סיסמאות, נוטפי איבה, הבנת שדברייך, אימא של בנייה, דברייך נופלים על אוזניים ערלות. חגית היקרה, אימא של בנייה, ניסית לעצור את מסע הלוויה של ה-יחד היהודי-ישראלי, העזת לתהות בקול מדוע מחללים את כבוד המתים, אך לא היה מי שיעצור לרגע, שיקשיב, שיהרהר בדברייך החשובים. כשאחד מהאלופים במיל' זיהה אותך מוקפת, מאוימת על-ידי חבורת מובילי מסע השריונרים, הוא עצר מייד את ההתקפות עלייך מצד הזועמים אשר מיהרו איש איש לרכבו, להתחיל את המסע לעבר הר הקודש, הר הרצל.

חגית היקרה, אישה אשר רוח בה, אימא של רס"ן בנייה, לוחם וחולם, מגשים ודמות למופת והערצה, בל תיפול רוחך, העם הזה, עם ישראל, חזק ואיתן מכל מבקשי רעתו המנסים לזנב בו בתחנות מסעותיו השונות מיום עומדו על בימת ההיסטוריה. הרוח שלך חגית, היא הרוח הטובה, הרוח האיתנה, הרוח המעוררת גם בימי חושך וצלמוות, תקווה, המאירה באור נגוהות את חיינו בארץ הטובה שלנו, הארץ למענה הקריב בנייה חייו, ארץ ישראל.