שופטת בית המשפט המחוזי בתל אביב,
מיכל אגמון-גונן, דחתה (יום ב', 18.4.16) את עתירתה של חברת אלסטום נגד זכייתה של החברה הספרדית SEMI בפרויקט החישמול של
רכבת ישראל. מדובר בפרויקט המתוכנן להימשך 25 שנה, כאשר הצעת המחיר הזוכה עמדה על 2 מיליארד שקל.
אלסטום ניגשה למכרז יחד עם אפקון החזקות וסיטאדיס הישראליות. היא העלתה שתי טענות עיקריות נגד זכייתה של SEMI. האחת: ההצעה הזוכה קיבלה בצורה עלומה תוספת של ארבע נקודות בדירוג האיכות, טענה שממנה השתמע חשד לשחיתות בוועדת המכרזים. השנייה: למנהל הפרויקט מטעם SEMI, פרנסיסקו גומז, אין הניסיון שנדרש במכרז.
חלק ניכר מטענותיהן של אלסטום ושותפותיה הסתמך על שיחות שערכו חוקרים פרטיים מטעם חברת בלאק קיוב (בניהולו של אבי יונס) - יוצאי המודיעין הישראלי - עם גומז ועם דיטריך טוירר, שעמד בראש הוועדה הטכנית של המכרז. אולם אגמון-גונן אומרת, כי הקטעים שהוגשו לבית המשפט היו חלקיים ומגמתיים, וכי עיון בהקלטות המלאות מגלה תמונה הפוכה מזו שנטענה. לדבריה, החוקרים אשר ערכו את ההקלטות עשו נסיונות בוטים להכניס לפיהם של בני שיחם אמירות בעייתיות, אשר יוכלו לשרת את אלסטום - אך נכשלו.
בין היתר מציינת אגמון-גונן, כי אלסטום עצמה חזרה בה מטענותיה כלפי נסיונו של גומז ברגע בו היה על החוקרים הפרטיים להתייצב לחקירה על תצהיריהם, וכי השיחה המלאה איתו מלמדת שהוא דווקא כן נהנה מהניסיון הדרוש. לגבי השיחות עם טוירר אומרת אגמון-גונן, כי הן מלמדות שההחלטות התקבלו בצורה עניינית ונקייה, וכי טוירר חשד שדווקא התנהלותה של אלסטום אינה תקינה משום שהיה בידיה מידע על המתחולל בוועדת המכרזים. טוירר אומנם אמר באותן שיחות שהוא היה מעניק משקל רב יותר לרכיב המקצועי במכרז, אך זוהי דעה מקצועית בלבד - מדגישה אגמון-גונן.
עוד אומרת אגמון-גונן, כי אינה מתערבת בהחלטות ועדת המכרזים בנוגע לניקוד שניתן להצעות השונות, שכן הנושא מצוי בליבת סמכותה המקצועית של הוועדה. היא קובעת, כי התנהלותה של הוועדה הייתה תקינה ואין כל סימן לכך שהיא נטתה חסד ל-SEMI, אלא אף לא היססה להעניק לה ניקוד נמוך בחלק מן הפרמטרים. עוד צוין, כי לאחר בדיקה נוספת קיבלו כל המתמודדות - כולל אלסטום - נקודות נוספות, וכי לגיטימי בהחלט רצונה של הרכבת שבמכרז ענק זה ישתתפו כמה שיותר מציעים. היא גם דוחה את הטענה כאילו הצעתה של SEMI הייתה גרעונית או תכסיסנית.
לדברי אגמון-גונן, התנהלותן של אלסטום ושותפותיה הייתה פסולה בתכלית, והיא לבדה מצדיקה לדחות את עתירתן. החוקרים מטעם בלאק קיוב התחזו למי שמבקשים לשכור את שירותיהם של בני שיחם - גומז וטוירר - לניהול פרויקט במזרח אסיה, ובכסות זו ניסו כאמור להוציא מהם אמירות שיוכיחו שבמכרז החשמול נפלו פגמים המגיעים עד כדי שחיתות. אגמון-גונן אומרת:
"העותרות, בהתבסס על קצה קצהו של מידע פנים בנוגע להליך הניקוד, [בנוגע להעלאת הניקוד להצעתה של SEMI], אשר הגיע אליהן, בדרך לא דרך לאחר פרסום תוצאות המכרז, הפעילו תוכנית פסולה שנועדה לייצר בדיעבד 'ראיות' לפגמים שנפלו בהליכי המכרז ובבחירת ההצעה הזוכה. זאת, תוך הפעלת חוקרים פרטיים שפעלו בזהות בדויה, הכל בניסיון לחלץ מפי הנחקרים אמירות שיסייעו בביסוס העתירה, תוך הוצאת דברים מהקשרם.
"אני סבורה, כי דרך הילוכן זו של העותרות, הכוללת ריגול אחר מתחרה עסקי, תוך הצגת מצג שווא לפניו בניסיון לדלות מפיו 'מידע מפליל', והכל על-מנת למצוא בדיעבד פסול בזוכה, הינה פסולה מיסודה ולטעמי מצדיקה, כשלעצמה, את דחיית העתירה". בין היתר מציינת אגמון-גונן, כי התמלילים המלאים של השיחות עם גומז "מציגים תמונה שונה בתכלית מזו שהציגו העותרות בגדרי העתירה, אשר התבססה על חלקי משפטים והוצאת דברים מהקשרם, והכל תוך הסתתרות מאחורי תצהירו של ינוס".
כביטוי למורת רוחה הקשה, חייבה אגמון-גונן את העותרות לכסות את מלוא הוצאותיהן של SEMI והרכבת: 691,000 שקל לראשונה ו-83,200 שקל לשנייה. את העותרות ייצגו עוה"ד רובי בכר, תמר תורג'מן-קדם, גלי פרידהוף ועדי פלנטר; את הרכבת ייצגו עוה"ד רנאטו יאראק ודנה יאראק-זהרוביץ; את SEMI ייצגו עוה"ד דרור הרפז, אייל אורן וענבר מקין; ואת אלקנור, שדורגה במקום השלישי - עוה"ד ענת מססה-קינן ואבי שרף.